how can emptiness be so heavy?

לא דיברנו שלושה שבועות.. הייתי בטוחה שרק לי זה מפריע כלכך

חשבתי שלא שמת לב אבל שמת :)

באת ואמרת שוב, בקול הכלכך עמוק שלך שיוצא רק לעיתים רחוקות מאוד, שאתה צריך לדבר איתי

בפעם הראשונה אתה צריך לדבר, לא עם חברות שלי, לא עם המורה שלי, אלא איתי.

אז הלכת כי היה צילצול לשיעור הראשון אז חיכיתי שעתיים קצת בלחץ

וחשבתי על מה זה כבר יכול להיות, הרי אם לא דיברנו איך זה יכול להיות שעשיתי לך משהו רע?

אז בהפסקה קראת לי ואמרת שהתרחקנו, ושאתה ממש לא מרוצה מזה

שאלת למה 

ולא היה לי מה לענות, אז האשמתי אותך בזה ותירצתי את זה בכך שאתה בחיים לא בא לדבר איתי

ואת זה שאני לא באה לדבר איתך אחרי שגיליתי שיש לך חברה, אתזה לא הזכרתי בכלל

אחרי שיחה ארוכה שישבת לידי וניסית באמת להקשיב ולהבין(אין הרבה כמוך)

אמרת שאתה מצטער שלא התייחסת ושהבנת שזאת הייתה אשמתך ולקחת אחריות על הכל

אתה תמיד מבין 

תמיד מדבר

אבל תפוס.. ממה שהבנתי לא לעוד הרבה זמן:)