how can emptiness be so heavy?

נכנסתי למטבח בזמן שאמא בישלה

והתחלנו לדבר קצת

סיפרתי לה קצת על היום שלי

בהתחלה היא העמידה פנים שהיא מקשיבה

אחרי בערך 2 דק' נמאס לה

וכל דבר שאמרתי היא אמרה בטון מזלזל,

"כבר אמרת את זה, הבנתי"

אחרי פחות מחמש דק' שישבתי שם היא התחילה לערבב משהו במיקסר

פתאום היא הבינה שהיא שמה מלח במקום סוכר

ועל מי היא צעקה?

ואת מי היא האשימה?

"זה בגללך! את טוחנת לי את השכל עם השאלות והסיפורים שלך!"

כמובן שזה לא נגמר פה, אבל את השאר אני לא מסוגלת כבר לכתוב.

אני חושבת שפה סיכמתי את העמדה שלי לגבי שיחות עם אמא.

נמאס לי מהן.

ומסתבר שלהן נמאס ממני גם.