עצוב לי להשקיע באנשים ולתת מעצמי כל כך הרבה בציפייה שאני אקבל לפחות חלק חזרה,
ובמקום זה לקבל כאפה לפרצוף שתעורר אותי להסתכל על האנשים שסביבי.
נתתי להם יותר מידי- הם פשוט לקחו את כל זה והלכו.
חברים זה מושג תיאורטי מידי.
מה ומי מגדיר חבר אמיתי?
חבר זה אחד ששם לצידך? אבל אם לפעמים גם הוא בשפל ולא יכול לחזק אותך?
אין שום תבנית מסויימת שאם בן אדם מתאים לקריטריונים מסויימים זה אומר שהוא חבר טוב, או חבר בכלל..
אומרים שמשפחה לא בוחרים, וחברים כן.
יש לי המון להגיד על המשפט הזה
לדוגמא, יש חברים שכבר נהפכים להיות חלק מהמשפחה שלך ואתה כבר לא יכול לדמיין את החיים בלעדיהם. כאילו שהגורל של שניכם הצטלב וגרם לדברים להיות איך שהם.
ולעומת זאת יש חברים שמתאימים לך לתקופה ובאיזשהו שלב שניכם מרגישים שהדברים השתנו וההסדר הקטן שלכם פשוט לא מתאים לכם.
יש כמה סוגי חברים:
#החבר שיקום להגנתך בכל מצב ואפילו אם לא תספר לו מה קורה, הוא לא ישאל ופשוט יבוא ויעודד אותך.
#החבר ששם כשאתה בוכה, אבל במצב שבו הוא צריך לבחור בצד שלך או בצד של האחר הוא יעדיף להישאר בצד ואפילו ינסה לחזק את הקשר עם שני הצדדים כדי חס וחלילה לא לצאת "הרע בסיפור".
#החבר ששם רק לעיתים רחוקות מסיבות של מרחק, או פשוט שאין לכם על מה לדבר יותר.. אבל לא משנה כמה רחוק ילך- הוא תמיד יחזור.
#החבר ששם לנצח בכל מצב ומצב
#החבר לצחוקים ויציאות, אבל לא לדברים הרציניים
#החבר שבקושי מכיר אותך אבל משהו פשוט מתחבר בינכם
מה עדיף?
עיניין של בחירה אישית.
יש עוד המון סוגים אבל נתקלתי בעיקר באלה..
אם לסיים את הקטע בנימה אופטימית?
אני שמחה שסוף סוף התעוררתי והבנתי שאין על מי לסמוך חוץ מעל עצמך.
לא משפחה, לא חברים, לא מורים ולא אנשים שסתם מצאת מאיפשהו וחושבים שהם יוכלו "לתקן" את מה שאחרים שברו בך.
רק אתה.
אתה מול כל העולם.
ולפעמים זה קשה, אבל זה המצב.
ומי שאומר לך אחרת-לא מוכן להתמודד עם המציאות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
