יש לי קבוצת חברים (לא הכי טובים, אבל חברים לפחות) שבה כמעט כולם (חוץ ממני בערך) מנגנים (יותר ממני לפחות) ובעלי שמיעה מוזיקלית וכישרון ומה שלא תרצו. אני היחידה שלא בעלת איזשהו כישרון מולד לנגן או קול מדהים או שלמדתי מלא עם מורה וכדי ללמוד לנגן ברמה הכי בסיסית קרעתי תתחת (יותר נכון תידיים) על הגיטרה והייתי צריכה להתאמן כל שניה פנויה. אין לי בעיה לנגן אם אתם נותנים לי אקורדים, לשמוע תשיר וכמה דקות. אבל הדבר שאני לא באמת יודעת הוא מה שברקע- תווים, מקצבים, טונים, אוקטבות וכו. הסיבה היחידה שלא למדתי כי באמת לא חשבתי שאני צריכה את זה. אבל היום אחרי השיחה המפגרת הזאת בוואטספ אני מרגישה כמו איזה פריק בגלל שאני לא יודעת את כל זה. "את לא יודעת תווים??" "לא למדת מה זה מקצבים?" "איך את מנגנת בכלל?". 8 חודשים ועדיין סופרת אבל בסדר, תזלזלו. אחרי כל הריבים שהיו בקבוצה הזאת כבר אין לי כוח להתווכח על הרמת התנשאות שלהם. ובזמן שאחד מהם מסביר לי האחרים מגיבים "אוח דברים שלמדתי בכיתה ו.." "מצחיק שעשיתי אתזה לפני 6 שנים הא". ההתנשאות המגעילה הזאת זה בדיוק מסוג הדברים שיכולים לשבור בן אדם. אפילו אם זה על דבר טיפשי כמו תווים. פאקינג תווים. לא זהב, תווים. אז אני לא יודעת לקרוא תווים, זה אומר שאני לא יכולה לנגן? זה עושה אתכם טובים יותר ממני? מוזיקה זה לא הדבר היחיד שבו מתחרים בקבוצה הזאת. שי תמיד צוחקת על זה שהחזה שלה הרבה יותר גדול משלי, או שאני לא מתאפרת, או שאני פחות טובה מהם באנגלית ושאין לי מבטא טוב או בעצם כל דבר שם הופך לתחרות ולדרך לצחוק עלי. זה כל כך מטופש שאני יושבת ובוכה עכשיו בגלל זה, אבל אני פאקינג לא יודעת תווים- אז כנראה שמגיע לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
