הוא הפך לחבר הכי טוב שלי כשכבר לא התראינו חודשיים, ואני יודעת שזה לא קשר בריא כי אין לי מושג מה אני מרגישה אליו שוב ואם בכלל, אבל אני לא מסוגלת לאבד אותו. מדברים בוואטספ לפחות כל יום ובטלפון כשאפשר, ואלה הרגעים הכי יפים ביום שלי. אני לא יודעת אם זאת אהבה, חיבור, או סתם אכפתיות אבל הקשר שלנו חשוב לי ברמות על. וגאיה ותמר אומרות לי שזה בגלל שאני מאוהבת בו ולא מוכנה להודות, לדעתי זה לא נכון. איך אני יכולה להתאהב באדם שלא ראיתי כבר כל כך הרבה זמן? גם בפעמים שכן ראיתי אותו לא היינו לבד ולא היתה לנו הזדמנות לבחון באמת איך השתנה הקשר שלנו. ואני יודעת שאני רק משהו זמני בשבילו, וזה בסדר מצידי. הוא ממלא בי חלקים כל כך ריקים גם אם הוא לא מודע לזה. ואני לא יכולה לוותר עליו, ועל זה. יש לי הרגשה שאני חשובה לו בחזרה והוא לא יודע מה לעשות עם זה. ככה הוא, הפחדן שלי. ואני חושבת שהוא מדהים בדיוק איך שהוא ולא רוצה שישתנה. ובכן, אולי קצת. שיהיה רק קצת רגיש יותר, ויבין סוף סוף שזאת לא סתם ידידות. שיזום יותר, שיכעס פחות. אבל בזמן האחרון הוא משתפר בזה. הוא מבין כשאני כועסת וגם מבין איך לגשת אלי אחר כך. שולח דברים כמו "אל תתייחסי אלי, את יודעת שאני מטומטם" "אני מת עלייך, סליחה אם אני טמבל לפעמים". אני סולחת, ברור שאסלח. מי אני בלעדיו..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
