how can emptiness be so heavy?

את תמיד יודעת מה לרשום.. אבל אני לא רוצה לענות לך.. כדי לא לגרום לך עוד כאב.

ולמה אני לא מסוגלת למצוא בשבילך את השאלות הנכונות ? 

איך מתמודדים עם זה שהאדם הכי קרוב אליך בכאב ובסבל? איך ממשיכים מפה?

איך לשכנע אותה שאיתי הכל טוב ואני פנויה לעזור לה למרות שהכל אצלי בבלאגן טוטאלי? 

וואו.. עכשיו זה נהיה קשה.. מאוד. כי אני לא יודעת מה לעשות איתך..

אני אוהבת אותך יותר מאת עצמי אבל אני לא יכולה להפגש איתך, וכמעט לא יכולה לדבר איתך בטלפון, ולא יכולתי לדבר איתך בסקייפ, וגם אם כן.. מה אומרים כשהחיים שלך מתפרקים ואני לא מסוגלת לתפוס את השברים מהר מספיק? מה אומרים שאני יודעת שאת הולכת לישון ומתפללת שלא תקומי? מה אומרים אז, כשאת אומרת לי שאת רוצה להתחיל לקחת כדורים, בלי שההורים שלך ידעו? ומה אומרים אז? כשאת אומרת לי שחתכת את עצמך ואת רוצה שוב ושוב ושוב? 

חזר לי המחשב.. אז סופסוף אני יכולה לכתוב בלי להתאמץ כלכך הרבה כדי שיצא לי משפט אחד בלי שגיאות . 

ומאז שקיבלתי את הפלאפון שלי.. אני פשוט לא מסוגלת לעזוב אותו חחחחחחח

ולפני כמה ימים.. הייתה לי נקודת שבירה רצינית.. שרטתי ממש חזק בבטן וזה מסופר בקטע הקודם שלי.. ואני הייתי ממש מאוכזבת מזה.. 

כי יום אחרי השלמתי עם אותה אחת שרבתי איתה.. זה היה ממש סתם וזה ממש גרם לי לתהות.. מי באמת חברה שלי ומי סתם לפוזה? מי כשאני אריב עם מישהי תהיה בצד שלה ולא תדבר איתי ומי תתמוך בי גם אם לא ידברו איתה? וזה מה שעצוב.. שדווקא כל אלה שאני תמיד מתעלמת מהם ולא ממש אוהבת- תמכו בי ועזרו לי.. וזה לא שאני לא מנסה לאהוב אותם! פשוט לא מצליחה :< האופי הזה זה לא מה שמתאים לי.. וזה לא משו שאני יכולה להתחבר אליו ולהתמודד איתו.. וזהו :<

המוח יודע מה צריך להיות ומה צריך להעשות.. והלב? תפקידו להקשות עלינו. גם כשאנחנו חייבים לעשות משהו כי זה הדבר הנכון לעשות, הלב יתנגד. אני יודעת שאני צריכה לחבב אותם כי הם תמכו בי.. אבל הלב יודע שעמוק בפנים אני לא מסוגלת להיות בסביבתם יותר מחמש דקות של הפסקה בביה"ס.