how can emptiness be so heavy?

מתקנת מערך לעוד יומיים ששלחתי לרכזת לפני שבועיים בערך, והיא שלחה לפני שעה וביקשה שאגיש לה היום. 

שונאת לכתוב מערכים ועוד יותר שונאת לתקן אותם.

ה"הערות" שלהם מרגישות לי כאילו מקצצים לי תכנפיים..

מצד אחד, תחשבי על כל הפעולה בעצמך. מצד שני, אני אהיה שם להגיד לך מה אני רוצה שיהיה כדי שתוכלי לשנות את הכל מההתחלה.

אבל בפעולות זה שווה את כל העצבים שבבית.. 

מבטיחה

יותר נכון משכנעת את עצמי.

אבל מצד שני, איפה הייתי היום בלי התנועה היקרה שלי?

אני כלכך צריכה ללמוד לבוחן הראשון מחר ולא עושה את זה כי המערך חשוב לי כרגע..

עצוב לי שזה סדר העדיפויות שנכפה עלי

ועוד יותר

שילדה במעמדי חושבת שהדעה שלה שווה יותר משלי בגלל שלה יש תואר "רכזת הדרכה"

ואני רק "מש"בית קבוצה" מסכנה שצריכה לציית למלכה.

שאלה יקרה לרכזת היקרה,

איפה האחריות שלך שבלשלוח לי תיקונים יומיים לפני כשהמערך אצלך כבר שבועיים?

ואז את מתלוננת שאנחנו מאחרות בשליחה של המערכים?

ערב ראש השנה, סבא, שתי הסבתות והדוד כבר הלכו הביתה.

נשבעת שריק פה בלעדייך ובשולחן שום דבר לא נראה טעים אם את לא יושבת לידי כדי שנחשוב יחד מה כדאי לטעום..

התקשרנו כדי לאחל לך שנה טובה אבל משהו בקול שלך היה נשמע לא טוב

אני יודעת שזה רק לשבוע כשאת באבטש אבל את ממש חסרה לי

וכל מי שאני אנסה לדבר איתו על זה יצחק לי בפרצוף

אז אני כותבת את זה פה במקום.. 

אנשים נראים לנו כאלה מובנים מאליהם ואז בשנייה שהם נעלמים מבינים כמה הם חסרים

מחכה כבר שתחזרי הביתה

וכמו שאבא אמר לך לפני שיצאת,

יש מספיק גיבורים :)