לא חשבתי שאכתוב פה, לא אחרי החודשיים האלה. אני נמצא במקום של הרבה חוסר וודאות ובאותו זמן גם הרבה מודעות. כל יום הוא מיליון צעדים לעבר עולם טוב יותר, עולם שבי. הרבה מחשבות והרבה כאבים מתערבבים במציאות ויוצרים צדפים על החול שאני מתהלך עליו עכשיו. אני מרגיש את כל פרט ופרט בהן, מהעיקול הכי קטן לשבר הכי גדול. אני משחרר,אני משחרר את הנטלים שסחבתי עליי כל חיי כדי שאוכל להמשיך לטפס. כמה שיותר גבוה, כמה שיותר רחוק.

הכי חשוב, לא שוכח לעצור להירגע ולאהוב את הדרך.