הימים לא זזים, כאילו הזמן נעצר. יש ימים של הרבה מאוד כיף וימים של פחות, פחות לדבר פחות לחייך פחות להיות נוכח. והיום זה מהימים האלה, שהריח של הקיר בחדר שלי גורם לי לרצות להקיא מהזכרונות, שהשד שלי יושב על כתפי ומלטף את פניי בעוד חיוך זדוני על פניו. היום זה מהימים האלה, שהייתי צריך להודיע שאני חולה ולא לצאת מהבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
