הלכתי לאיבוד בתוך העיר הזאת
משהו שאב אותי קצת יותר מידי
סמטות חשוכות ואורות רחוב
סמים, גברים וכל שאר הדברים שאמא הזהירה אותי מפניהם.
הלכתי לאיבוד.
אני אומרת שזו רק תקופה, שהדיכאון מכה, שכל מה שהיה לו להגיד הוא אמר באסמס, שהסמים תופסים ומושכים אותי יותר מתמיד ושאני אתאפס על עצמי בקרוב, כאילו לא קרה כלום.
והכל לא קרה, החרדה יצרה לי עולם
שכמוהו לא קיים
מפלצת רעה וחשוכה
יותר מאכזבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
