דחפתי את פניי לחומצה

את ראשי דחפתי לאדמה

התפללתי לאלוהים בעוד מי תהום מזוהמים מחלחלים באוזניי.

המעבר מלחיץ ואיתו מרגש, לאט לאט הארגזים נערמים, החדר שלי בבית מתרוקן - והחדר בביתי החדש מתמלא.

יש זמן לחשוב ולברור מה חשוב ומה פחות, מה טוב ומה רע, איך ולמה להצליח. פה ושם יש הפסקות לנשום בין המשמרות המחשבות והתחושה הזאת שמלווה אותי יום יום. יש הרגשה טובה בלאהוב את מה שאתה עושה, בין אם זה בעבודה או ביום יום. 

אני בוחר להצליח. 

לא לוותר, העצמאות רק מתחילה.