נמס לי המוח
האמדי נתקע בגוף כמו זין
והקיי מכרסם את דרכו מהמוח
אל הלב
ובחזרה.
שאני מסתכל עליך
הקיי עולה לי שוב
אני מאדימה
וקורסת עליך
אל תוך ידיך
מכל הספידים שלקחתי
הלכתי לאיבוד בתוך העיר הזאת
משהו שאב אותי קצת יותר מידי
סמטות חשוכות ואורות רחוב
סמים, גברים וכל שאר הדברים שאמא הזהירה אותי מפניהם.
הלכתי לאיבוד.
אני אומרת שזו רק תקופה, שהדיכאון מכה, שכל מה שהיה לו להגיד הוא אמר באסמס, שהסמים תופסים ומושכים אותי יותר מתמיד ושאני אתאפס על עצמי בקרוב, כאילו לא קרה כלום.
והכל לא קרה, החרדה יצרה לי עולם
שכמוהו לא קיים
מפלצת רעה וחשוכה
יותר מאכזבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
