*מיה שלי*

כבר שלושה ימים שאני לא מסוגלת כמעט לאכול. בימים האחרונים מרוב הקאות התעוררתי בבוקר עם כאבי קיבה ממש חזקים ובחילות. אכלתי רק בבוקר כריך עם אבוקדו מלחם מלא, בצהריים לא אכלתי ובערב שתיתי תה ואכלתי תפוח.. אחרי שאכלתי את התפוח בערב ירדתי עם הכלבה שלי לעשות טיול וכל האוכל עלה לי והקאתי. מקסים, גם מה שאני אוכלת בקושי יוצא החוצה.  שלושה ימים כבר שאני אוכלת ככה. כן, אני רוצה להמשיך להרזות ולהגיע ל55 קילו וכן, לא נשאר לי הרבה עד שאגיע לשם אבל נמאס לי מהמצב הזה. נמאס לי מההקאות המסריחות האלה. נמאס לי מהחולשה התמידית ומהשיער הדל שלי. למה אני לא יכולה להפסיק עם השטויות האלה ולרדת במשקל באופן נורמאלי בלי הקאות והרעבות. אני רוצה לצאת מזה אבל אני פשוט לא מצליחה!!! )-:

הגיעה אלינו לצבא מישהי שאנחנו מכירות שהיא אחות במקצועה. מסיבה לא ברורה התחלנו לדבר איתה על הפרעות אכילה. חברות שלי שאלו אותה מה יכול לקרות מהקאות על בסיס קבוע אחרי האוכל. היא אמרה שזה ממש חמור ושאם לא עוצרים את זה בזמן חוץ מהתסמינים הרגילים של נשירת שיער ומחזור שנפסק (לא נדבר על זה שאין לי מושג מתי הוא היה לאחרונה) ושיניים רקובות ועייפות אפשר למות מדום לב. אחרי שהיא הלכה חברות שלי דפקו לי מבט של ״שמעת מה שהיא אמרה?״

האמת שלא חידשתן לי כלום יקירותיי. ידעתי את זה עוד הרבה לפניכן...

מגיל קטן על בסיס קבוע הייתי יושבת וסופרת קלוריות. שומעת את אמא אומרת שהיא שמנה כשהיא ניראת כמו שלד מהלך.  אתמול כשדיברתי עם אבא שלי בטלפון סיפרתי לו שכבר ירדתי 15 קילו. 

״כמה היית לפני?״ הוא שאל

80.5 אמרתי. הוא צעק לטלפון ״מהההה? איך היית כזאת שמנה, עדיין יש לך לרדת הרבה.״

כן, תודה לך אבא.. אני מודעת לזה שאני צריכה עוד לרדת אבל תמיכה מהסוג שלך ממש עוזרת..