לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

*מיה שלי*


התמודדות עם ההפרעה שלי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728 




הוסף מסר

2/2014

נשבר לי


כבר שלושה ימים שאני לא מסוגלת כמעט לאכול. בימים האחרונים מרוב הקאות התעוררתי בבוקר עם כאבי קיבה ממש חזקים ובחילות. אכלתי רק בבוקר כריך עם אבוקדו מלחם מלא, בצהריים לא אכלתי ובערב שתיתי תה ואכלתי תפוח.. אחרי שאכלתי את התפוח בערב ירדתי עם הכלבה שלי לעשות טיול וכל האוכל עלה לי והקאתי. מקסים, גם מה שאני אוכלת בקושי יוצא החוצה.  שלושה ימים כבר שאני אוכלת ככה. כן, אני רוצה להמשיך להרזות ולהגיע ל55 קילו וכן, לא נשאר לי הרבה עד שאגיע לשם אבל נמאס לי מהמצב הזה. נמאס לי מההקאות המסריחות האלה. נמאס לי מהחולשה התמידית ומהשיער הדל שלי. למה אני לא יכולה להפסיק עם השטויות האלה ולרדת במשקל באופן נורמאלי בלי הקאות והרעבות. אני רוצה לצאת מזה אבל אני פשוט לא מצליחה!!! )-:
הגיעה אלינו לצבא מישהי שאנחנו מכירות שהיא אחות במקצועה. מסיבה לא ברורה התחלנו לדבר איתה על הפרעות אכילה. חברות שלי שאלו אותה מה יכול לקרות מהקאות על בסיס קבוע אחרי האוכל. היא אמרה שזה ממש חמור ושאם לא עוצרים את זה בזמן חוץ מהתסמינים הרגילים של נשירת שיער ומחזור שנפסק (לא נדבר על זה שאין לי מושג מתי הוא היה לאחרונה) ושיניים רקובות ועייפות אפשר למות מדום לב. אחרי שהיא הלכה חברות שלי דפקו לי מבט של ״שמעת מה שהיא אמרה?״
האמת שלא חידשתן לי כלום יקירותיי. ידעתי את זה עוד הרבה לפניכן...
מגיל קטן על בסיס קבוע הייתי יושבת וסופרת קלוריות. שומעת את אמא אומרת שהיא שמנה כשהיא ניראת כמו שלד מהלך.  אתמול כשדיברתי עם אבא שלי בטלפון סיפרתי לו שכבר ירדתי 15 קילו. 
״כמה היית לפני?״ הוא שאל
80.5 אמרתי. הוא צעק לטלפון ״מהההה? איך היית כזאת שמנה, עדיין יש לך לרדת הרבה.״
כן, תודה לך אבא.. אני מודעת לזה שאני צריכה עוד לרדת אבל תמיכה מהסוג שלך ממש עוזרת.. 

נכתב על ידי , 27/2/2014 14:44  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




7 שנים של תסכול

7 שנים של כאב

7 שנים של קושי

7 שנים של בכי

7 שנים של התמודדות לבד

7 שנים של סודות בפני העולם

7 שנים שמתוכן שנה וחצי עברה והחצי השנה הבאה עדיין בסימן שאלה.

 

חשבתי שכבר ידעתי הכל. וובכן, מסתבר שטעיתי. אני לא יודעת איך הצלחתי 7 שנים להתמודד עם ההפרעות אכילה שלי בלי להישבר לגמרי. את כל סוגי הדיאטות ניסיתי כדי לא לתת לבולמיה ולאנורקסיה לתפוס יותר מידי מקום. אבל אני נכשלת. בכל פעם מחדש.

ירדתי 15 קילו במספר חודשים. ירדתי מ80 וחצי קילו ל-66 וחצי. ירידה שבחלומות המתוקים ביותר לא האמנתי שאצליח. כמובן שמחמאות לא איחרו להגיע אבל מיד אחריהן הגיעה הדאגה. כשאת מקבלת כולכך הרבה תשומת לב זה רק נהיה גרוע יותר, את מנסה להוכיח לכולם שאת מסוגלת יותר, אז את משתדלת לא לאכול, מצליחה לצום כמה שעות ואז טורפת בערך חצי מהמקרר אם לא את כולו. את מפחדת ממה שיגידו אז את כמובן רצה לשירותים ומקיאה את חייך. לשניה יש אושר והשניה הבאה מלאה בבכי תסכול והמון כאב. אני משרתת כבר שנה וחצי בצבא. נשארה לי עוד חצי שנה. ב4 חודשים האחרונים המצב יצא משליטה, ניסיתי להתאבד והופנתי לקבנית ופסיכיאטר. גילו על ההפרעות אכילה שלי והכריחו אותי להתחיל טיפול אצל דיאטנית. משום מה לא הצלחתי למצוא את עצמי מתמידה בשום דבר שהכריחו אותי להתמיד כדי להישאר בצבא. אני מוצאת את עצמי נאבקת במסגרת הצהלית כמו שלא נאבקתי מימיי. רוצים לשחרר אותי מהצבא. לשחרר אותי בגלל הבולמיה.

ניסיתי להסביר שאני באמת משתדלת והתחננתי בפניהם שישאירו אותי. אני לא רוצה לצאת, המסגרת הצבאית מחזיקה אותי, החברות מחזיקות אותי. ברגע שישחררו אותי אני אתפרק לרסיסים. לפני יומיים הגעתי לשיחה אצל הקבנית. היא ביקשה שאספר קצת על מה שקרה לי בשבוע שבועיים האחרונים מאז שראתה אותי לאחרונה. ואז היא התחילה לשאול שאלות.

"יש לך נשירת שיער?" - "כן"

היו לך התעלפויות לאחרונה?" -"כן, פעמיים באותו היום.."

"המחזור שלך סדיר?" - "לא.."

לפתע היא קמה בהפגנתיות ויצאה מהחדר. כעבור עשר דקות היא חזרה והקלידה משהו במחשב.

"אני מצטערת, אני באמת מצטערת את יודעת שניסינו איתך. אבל את לא מאפשרת שיעזרו לך, את לא מתמידה בטיפולים ולא משתפת פעולה. אני נאלצת לחתום לך על שחרור"

דמעות החלו לרדת לי. ניסיתי להסתיר אותן כדי לא לאפשר לה לראות את מצבי שהיא עצמה גרמה לו.

"תקשיבי את לא יכולה להוציא אותי מהצבא, אני באמת ניסיתי את לא מבינה? זה לא משהו שיכול להעלם ביום אחד, קשה לי אני כבר שנים סובלת מזה!!"

"תראי, נתנו לך 4 חודשים. את לא עושה בדיקות את לא משתפת פעולה עם הדיאטנית, התעלפת פעמיים המצב שלך רק החמיר בארבעת החודשים האלה. אני מצטערת, אבל אני לא יכולה לקחת אחריות על המצב שלך, הצבא לא מטפל בבנות כמוך.. תפגשי שבוע הבא עם הפסיכיאטר והוא יחליט."

לא ידעתי כבר מה להגיד היה לי כולכך קשה לשמוע את זה. להגיד לי שלא מוכנים לקחת אחריות על המצב שלי או שהצבא לא מטפל ב"בנות כמוך" זה הדבר הכי נורא שאפשר להגיד לחיילת. אני כולכך השתדלתי, ניסיתי לדבר בשיחות איתה וניסיתי לעשות מה שביקשו איתי. צאו מהסרט צבא מפגר בולמיה שאני סובלת ממנה 7 שנים כבר לא תעבור כי אתם ביקשתם!!! אני פשוט לא מצליחה להבין איך צבא, גוף גדול ועצום שכזה לא מסוגל להכיר בבנות עם הפרעות אכילה! אין מסגרות במהלך הצבא שמטפלות בעניין הזה, אין מרפאות ואין גורמים תומכים, אם את רוצה תפני לדיאטנית שתגיד לך אל תשקלי במקום אחר חץ מאצלי אל תרדי יותר במשקל ותצאי משומרי משקל. אומרים לי את לא מדברת ולא משתפת פעולה אך ברגע שאני פותחת את הפאקינג פה שלי ומספרת מה קורה לי אומרים לי מתוקה, המסגרת הזאת לא בשבילך תתחפפי מפה. זה פשוט לא הגיוני. לא הגיוני להעמיד אדם במצב כזה שאין לאן לפנות.

מצאתי את עצמי יושבת וכותבת מכתב לגורמי ברהן שבו אני מתחננת שלא יוציאו אותי. שמעתי על מרפאה בתל השומר שמתמחה בהפרעות אכילה ומטפלת גם בחיילים. אני פשוט לא האמנתי שעשיתי את זה אבל ביקשתי לגשת לשם. אני רוצה לצאת מזה. נמאס לי להישאב לחור הזה. נמאס לי להקיא כל מה שאני אוכלת. אני כבר לא דוחפת אצבעות לגרון, יש לי הקאות ספונטניות. אחרי סלט אני פאקינג מקיאה. נשבר לי רק שיראו לי את הדלת לאיך יוצאים מהמצב המחורבן הזה!!


נכתב על ידי , 25/2/2014 19:49  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 31

תמונה




89
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , מתוסבכים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmia a(mor)e אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mia a(mor)e ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)