Plain Text

או: תשוקה על ספת הפסיכולוג.

מצב רוח

השעה הייתה אחת בלילה. הפלאפון רטט ועל המסך הופיע הודעה: "מה הסיכוי שאתה ער?".

זו הייתה ר'. כמה חודשים קודם לכן נפגשנו, פעמיים, עשינו סקס טוב. אני חושב שאפילו אחד מאיתנו נשאר לישון אצל השני באחת מהן, אני לא זוכר בדיוק מי אצל מי ומתי. ניסיתי לפגוש אותה שוב לאחר מכן אך היא העדיפה שלא ומאז נפרדה דרכינו כידידים. לא שמעתי ממנה מאז.

היה זה יום שבת ואני כיליתי את זמני חסר מעש, בוהה במסך, מעשן וויד, דוחה את קצו הבלתי נמנע של סוף השבוע ותחילתו של שבוע העבודה. שנאתי את ימי ראשון. זו הייתה תקופה רעה בכל מובן: הייתי במשרד כל הזמן, עובד כביכול, אך לא ראיתי כל ברכה בעמלי. לקוחות עזבו אותנו, עובדים עזבו אותנו, משקיעים הפנו לנו עורף וכבר היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שחברא קדישא תטמון את גופתנו למנוחת עולמים בבית הקברות לסטרטאפים שנכשלו. לא אכלתי טוב, לא ישנתי טוב, לא עשיתי פעילות גופנית ולא קיימתי חיי חברה תקינים - לא ברור אם מתוך איזו תפיסה סגפנית של העלאת קורבן אדם למען המטרה הנעלה של הצלחה בעסקים, או שמא מתוך נסיון לא מודע לענישה עצמית על כשלונם. בקיצור, מצבי האישי והפיננסי היו כאחד - חרא.

"יש סיכוי", כתבתי לה. השעות חלפו ללא תגובה. חשבתי שאסתפק בלאונן על זכרונותי ממנה, אך בסביבות ארבע בבוקר היא ענתה, משהו בסגנון "יו, לא ראיתי! עכשיו אתה בטח ישן!", אבל אני הייתי ער. שאלתי אם זו הזמנה, היא אישרה. חשבתי פעמיים לפני שיצאתי לדרך. הייתי עייף ויגע ולא ירא אלוהים ואני חושב שמשהו בי הבין שאני לא באמת רוצה להזדיין עכשיו. במבט לאחור אני מעריך בזהירות שטעיתי לחשוב את הצורך הברור שלי בחיבוק ונחמה אנושית לצורך בזיון. השערה נוספת היא שכאמור, הייתה זו תקופה מחורבנת. בהתאם לזאת, לא הייתי מוקף בנשים, כך שיתכן מאד שנעתרתי להזמנה כפי שאדם שחווה חרפת רעב מתמשכת קופץ על הזדמנות לארוחה גם כשהוא לא באמת זקוק לה. התוצאה ידועה מראש - כאב, בטן או לב.

נסעתי אליה. אני זוכר שהיא קפצה עלי בכניסה והמשכנו ישר למיטה. היא הייתה נלהבת, מלאת חשק ומרץ, ואני כמעט נרדמתי לה בין הידיים. היא הבחינה בכך ואמרה משהו כמו, "ציפיתי שתהיה יותר אסרטיבי". הייתי מנותק מהסיטואציה, כל מה שאני זוכר הוא שמתתי מחום. היא הורידה לי את המכנסיים. השכבתי אותה על הגב והתחלתי להתקרב אל תחתוניה עם הלשון שלי. הניתוק מהסיטואציה החמיר ככל שהתקרבתי וכשכמעט הגעתי, עצרתי. הרמתי את הראש ואמרתי לה "מצטער, אני לא בעניין".

"אני רואה". אני לא זוכר בדיוק את מהלך הדברים הבאים, אבל עברנו לשבת בסלון. היא אמרה משהו כמו, "בוא, זה בטח בגלל שלא נפגשנו הרבה זמן, בוא נדבר קצת והכל יהיה בסדר". באמת הייתה לה סבלנות נפלאה, היא ניסתה לפתח שיחה קלילה אבל אני התכנסתי בעצמי. הייתי נבוך, זו הייתה פעם ראשונה בחיי שנקראתי לספק את צרכיה של אישה ונכשלתי במשימה. לא ידעתי איך להתמודד עם הסיטואציה ובכנות, פשוט לקחתי את הזין שלי ברצינות רבה מדי. בראשי כבר נוסף הכשלון הנ"ל לרצף הכשלונות האחרים שרדפו אותי בזה אחר זה באותה תקופה. עד כדי כך הייתיי מרוכז בעצמי עד שלא ראיתי הסיטואציה מנקודת מבטה. כשהיא הבינה שאין פרטנר לשיחה, קל וחומר לסקס, היא פירשה זאת כחוסר משיכה מצידי. זה היה השלב בו היא נפגעה וסבלנותה פקעה.היא אמרה לי בתוכחה (מוצדקת) שהייתי צריך לדעת שזה מה שיקרה ולא לבוא. אחר כך שלחה אותי חזרה הביתה בבושת פנים.

סיפור נורא! אך מטעויות יש ללמוד, ומסיפור הטעות הזאת למדתי, בדרך הקשה,  על חשיבותו של מצב הרוח לסקס טוב (ולהיפך). מכיוון שהסיפור הנ"ל ארוך, אחלק את הפרק למספר חלקים. בחלק הבא - דוגמאות נגדיות ושמחות, set & settings, תנאים ואוירה. חג שמח!