נתחיל בסיפור.

כשהייתי קטנה, בת 11-12 בערך, גיליתי שלאבא שלי יש מאהבת תקופה מסויימת.

איך גיליתי?

הוא היה יוצא החוצה מהבית תמיד כדי לדבר בטלפון ולא הרשה לי להפריע לו, זה נראה לי מוזר, כי לאבא שלי אף פעם לא הפריע שאני אשמע את השיחות טלפון שלו או את השיחות עם אנשים או שאני אבוא איתו לעבודה (הוא עבד אז כמתווך נדל"ן). חשדתי.

סוף שבוע אחד, נסענו כל המשפחה לחופשה בים המלח, כיף גדול.

באחד הימים המשפחה שלי החליטה לרדת לים עצמו, ואני לא רציתי לבוא איתם, לא זוכרת למה, אז נשארתי בחדר במלון.

פתאום אני שומעת צלצול טלפון, מסתבר שאבא שלי השאיר את הנייד שלו בחדר. הסתכלתי על מסך, ראיתי שם של אישה, ישר נדלקו לי הנורות האדומות בראש, ישר חשבתי שזו המישהי שאני לא אמורה להכיר, עניתי לה, אבל לא הייתי מסוגלת לדבר, הקשבתי לקול שלה ושתקתי, היא אמרה כל מיני דברים כמו "מתוק שלי" "מה קורה איתך?" וכל מיני שמות חיבה של אבא שלי. ניתקתי.

מאז, חיפשתי כל הזדמנות שיכולתי כדי להתקשר אליה, עשרות פעמים התקשרתי ושתקתי, בחיים לא הייתי מסוגלת להגיד לה מילה.

יש פעם אחת שזכורה לי בדיוק רב, חרוטה לי במוח, שאני יושבת נעולה בחדר מקלחת של ההורים שלי עם הפלאפון של אבא שלי, קוראת סמס שהוא שלח לה, שהולך בערך ככה: "אני שוכבת במיטה מלאה בורדים ומחכה לך", אני זוכרת את עצמי מתקשרת אליה, שותקת שוב, כמו תמיד, אבל כל כך פחדתי שאבא שלי ימצא אותי ויגלה מה אני עושה, שזה אירוני לחלוטין, כי מבין שנינו הוא היחיד שהיה צריך לפחד.

אמנם בתקופה ההיא הקשר של ההורים שלי כבר לא היה טוב, והם רבו וצעקו המון והיה ברור שאין שם אהבה ואפילו חברות או ידידות, אבל הרגשתי שהדבר הזה הוא בעצם בגידה בי.

מאז עברו הרבה מים בנהר וזרם הרבה דם בורידים, אבא שלי בילה בבית מעצר בגלל אלימות במשפחה (שלא קרתה), הורחק מהבית לחודש, הוא ואמא שלי נפרדו, הוא עזב את הבית, אבל דבר אחר נשאר מאז ולא השתנה, הפחד שלי מסודות.

אולי אי אפשר לקרוא לזה פחד, אבל אני פשוט לא מסוגלת לסבול את העובדה שאני לא יודעת משהו, אני חייבת לדעת הכל, כל דבר שקורה, במשפחה, בין חברים שלי, בבית ספר, אבל בעיקר בכל מה שקשור אליו.

אנחנו בקשר טוב, אני ואבא שלי, אבל אני לא יכולה לא לדעת מה הוא עושה, או למה הוא עושה דבר מסויים, חייבת לדעת הכל.

בכמה ימים האחרונים הוא נמצא אצלנו בבית, זה דבר שקורה מדי פעם, אז ביקשתי ממנו לקחת אותי למשרד הפנים כדי להוציא ת.ז. חדשה, ואז הוא שאל אותי אם הדרכון שלי בתוקף וגילינו שלא, אז הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אחדש ולבדוק מה צריך להביא בשביל זה, אז בדקתי ואמרתי לו שכשההורים נשואים צריך את אחד ההורים וכשהם לא נשואים צריך את שניהם, אז הוא אמר "טוב לא משנה, נלך בהזדמנות אחרת. חשדתי.

שאלתי אותו למה, הוא לא ענה, שאלתי שוב, הוא אמר "לא משנה, עזבי".

אחרי חצי שעה בערך שאלתי אותו שוב, ואז הוא התוודה וסיפר לי שהוא ואמא שלי פשוט לא נשואים, שהם מעולם לא התחתנו, או יותר נכון, התחתנו בלי חופה.

זה נשמע לי הזוי, חשבתי שהוא צוחק עליי, הרי יש בבית אלבום שלם של תמונות מהחתונה שלהם, מעולם לא שמתי לב שבכל האלבום הזה אין אפילו קצה של חופה.

מצד אחד הרגשתי פתאום נורא גאה בהם, כי אני כבר שנים טוענת שלא צריך חופה וקידושין כדי להצהיר את אהבתך לבן הזוג, אבל מצד שני כעסתי על זה שמעולם לא סיפרו לי דבר כזה. עוד סוד.

ועכשיו, הייתי איתו שוב בכל מיני סידורים, וכשהגענו הבייתה הוא אמר לי לרדת מהאוטו בפינה של הרחוב ושהוא ימשיך לענייניו, אמרתי לו שאני רוצה לבוא איתו, אז הוא אמר לי שאני לא יכולה ושאני אלך הבייתה, זה הטריף אותי! התחלתי לריב איתו ולבכות, לא כי נורא רציתי ללכת איתו, אלא כי שוב הרגשתי שהוא מסתיר משהו.

כנראה שכל הדברים האלה שקורים לי כל הזמן איתו ובכלל, הם שגורמים לי לרצות לדעת הכל, לא לפספס שום פרט ושום תנועה שמישהו עושה. כנראה שלכל דבר שקורה יש השפעה.