הייתי בחדר מיון.

חשבתי שהוא קרע לי את הפות ואני מדממת בדרכי אל המוות 

בכיתי הרבה לחברות שלי וכשסיפרתי לרופאה מה קרה ולמה אני כאן

וצרחתי כשהרופאה בדקה אותי וכל הגוף שלי התקפל מכל נגיעה הכי קטנה

טינפתי לה את המיטה ואת החלוק עם דם 

וראיתי את כל הידיים שלה מלאות בדם וזה הפחיד אותי והשתתקתי

ולא הייתי מסוגלת לקום כשהיא סיימה לבדוק אותי

והיא ניסתה להרגיע אותי כמו ילדה בת 4 שעף לה הבלון לשמיים

ובכיתי המון שוב ולא הצלחתי להירגע ולא הצלחתי לקום מהכסא 

ובסוף היא אמרה לי שזה מחזור ושיש לי שריטה ואני לא הולכת למות.

(ושזה קרה כי "הפורפורציות לא מתאימות".)

כשניסינו לצאת מהבית חולים הלכנו לאיבוד..

הלכנו הלכנו הלכנו

ואז ראינו מולנו שלט גדול: "חדר נפטרים".

המחשבה הראשונה שעברה לי בראש זה: "מממ... מעניין :)",

המחשבה השנייה הייתה: "תברחי!",

הקשבתי לשנייה.

אח"כ המשכנו ללכת ללכת ללכת,

הגענו לשלט גדול: "חדר יולדות".

המחשבה הראשונה שלי הייתה: "תברחי!",

המחשבה השנייה הייתה: "ממ.. מעניין.",

הקשבתי לראשונה.

ואז ברחתי משם וחזרתי הבייתה וצחקתי המון כל החוויה הזאת.

חברה שלי טוענת שאני מדחיקה,

אני טוענת שזה באמת מצחיק כי אני מטומטמת.

טמטום זה מצחיק, חבל שזו אני.