ני יודעת למה את שונאת את ההתנהגות שלי.

אני יודעת שאבא שלך היה אלכוהוליסט ובעיניים שלך אני הופכת להיות כמוהו.

אני יודעת גם שאת שונאת כל דבר שאני עושה כי את יודעת שעשית את זה במו ידייך, את אחראית להכל.

את לא חינכת אותי אף פעם, לא שמת לי גבולות, הרגלת אותי שלא משנה מה אני אעשה וכמה רע זה יהיה, הכל יהיה בסדר, שום דבר לא יקרה.

ואני יודעת שקשה לך להסתכל עליי כי את רואה בי כל כך הרבה מעצמך, כל כך הרבה ממה שאת שונאת בעצמך.

גם אני רואה את זה, גם אני רואה כמה אני דומה לך.. ובגלל זה אני רוצה להרוג את עצמי לפעמים, כי להרוג אותך אני לא יכולה.

וגם אם אהרוג אותך זה לא יוציא אותך ממני. אני עדיין אהיה כמוך. לנצח. כנראה שאי אפשר להילחם בזה וזה כל כך נכון שאומרים שאי אפשר לברוח מההורים שלך.

אבל למה לא יכולתי להיות קצת אבא שלי? קצת חזקה, קצת החלטית, קצת אסרטיבית. לא שהוא מושלם, ממש לא, אבל הוא לפחות לא את.

אז למרות שאני יודעת למה את מתנהגת כמו שאת מתנהגת אני לא מוכנה לתת לך לשלוט עליי, כל החיים אמרתי ולא אפסיק להגיד את אותו משפט:"אלה החיים שלי, זו האחריות שלי, אלה הבחירות שלי ואלה הטעויות שלי."

תני לעבור את זה בדרך שלי, תני לי לטעות ולשלם על הטעויות שלי בעצמי. אני לא צריכה אותך בשביל זה.

זה שתלכי איתי מכות בגלל שנכנסתי הבייתה עם בקבוק בירה לא יגרום לי להפסיק לשתות, זה רק יגרום לי להסתיר את זה ממך כמו שאני מסתירה את רוב הדברים שאני עושה. זה מה שאת רוצה? 

אני לא באמת מורדת כמו שכולם אוהבים להגיד עליי, אני פשוט מנסה להשתחרר מהקשירות שלך, מהחניקה שלך כל כך חזק שזה יוצא אלים ואגרסיבי ונדמה לך שזה נגדך. אני לא נגדך, אני פשוט בעדי.

אני יודעת שאני מקולקלת, אבל את לא זו שיכולה לתקן אותי. כבר לא. פספסת את ההזדמנות שלך. עכשיו אני צריכה לעשות את זה בעצמי. אז תני לי את החופש לחיות את החיים שלי, לטעות, לשבור, להרוס, לפרק ולתקן הכל בחזרה. אני יכולה לעשות את זה בעצמי, אני מבטיחה לך.