הכרתי אותו בצ'אט כלשהוא שהוא "המנהל הגדול" שלו, סוגשל כוח, סמכות.. זה משך אותי מהרגע הראשון, חוץ מזה שהוא עצמו גם יידע איך לדבר איתי ולכבוש אותי.
בהתחלה לא חשבתי אפילו על להיפגש איתו, קודם כל כי הוא מהפאקינג אינטרנט, דבר שני כי הוא בן 40. אפילו שגילאים מבוגרים אף פעם לא הלחיצו אותי יותר מדי ואפשר לומר שאהבתי תמיד רק מבוגרים, זה כבר נראה לי טיפה מוגזם.
ואז הוא תפס אותי פעם אחת כשהייתי שיכורה מאוד ונטולת כסף מאוד וזקוקה לסיגריות מאוד.. "אני בא אלייך רק להביא לך סיגריות וזהו", לא הייתי כזו תמימה, ידעתי מה הוא רוצה, אבל הלכתי על זה, הוודקה כמובן נתנה לי את האומץ.
בפעם הזאת, הראשונה, שנפגשנו "רק" התנשקנו והתמזמנו קצת.. בבוקר כבר אמרתי לעצמי בראש שאני לא הולכת לפגוש אותו יותר בחיים. הרי אני בת 17 והוא בן 40 מהאינטרנט והוא רק רוצה לזיין אותי ואני בתולה ולא רוצה שהוא יהיה הראשון שלי בכלל.
הפגישה השנייה קרתה כבר כשלא הייתי שיכורה, הסכמתי לה ורציתי אותה.. הוא לקח אותי אליו הבייתה.
שתינו קצת.. דיברנו.. ראינו טלוויזיה.. התמזמזנו..
אחרי שהזין שלו כבר היה בפה שלי מספיק פעמים הגענו למיטה.. שוב חשוב להדגיש שגם בשלב הזה לא הייתי שיכורה.. פשוט נמשכתי אליו בטירוף ובכלל שכחתי שהוא בן 40.
התפשטויות, נשיקות, מזמוזים, מציצות.. רק כשהוא כבר היה מעליי אמרתי לו את ה-(!) שתי מילים.. "אני בתולה".
אין כמו המבט הזה של הגברים.. השוק הזה שהם חוטפים כשאני אומרת את המילים האלה.
"אין מצב.... לא יכול להיות.. איך את ככה אם את בתולה?"
"צברתי ניסיון."
זה המשיך ככה כמה חודשים שבהם נפגשנו כמה פעמים וכל מה שעשינו זה סקס יבש ומציצות וירידות.
אחרי כמה חודשים הוא הציב לי אממ.. אולטימטום.. "אני לא יכול יותר לא לזיין אותך.. תבואי כשתרצי שאני אהיה הראשון שלך".
לקח לי זמן להפסיק לכעוס על התנאי הזה, ואז החלטתי שאני רוצה.. אני נמשכת אליו, יש לי איתו כימיה טובה, הוא טוב אליי.. בערך. למה לא?
שלחתי לו סמס "אני רוצה, ואני באה אלייך מחר".
מבחינה נפשית.. הרגשתי שאני מוכנה לזה.. חיכיתי לזה.. רציתי את זה.. רציתי כבר לאבד את הבתולין, רציתי איתו, רציתי אותו. אבל איכשהוא עדיין היו לבטים וחברות וידידים ניסו לשכנע אותי לא ללכת על זה.
חשבתי על זה המון אבל לו כל הזמן אמרתי שאני מוכנה ושאני רוצה ושאני בטוחה.
בסופו של דבר, אחרי שהוא כבר ייצא עם האוטו לכיווני ונסע חצי דרך שלחתי לו סמס "אני מתחרטת.. תחזור הבייתה".
הפעם לו לקח כמה ימים להפסיק לכעוס עליי.
בסופו של דבר, אחרי כמה זמן, אמרתי לו שוב שאני רוצה ושהפעם אני בטוחה ב100% ובאמת הייתי.
באתי אליו, מוכנה לגמרי למה שעומד לקרות, וזה פשוט לא הצליח. כאב לי נורא והגוף שלי התכווץ ולא נתן לו לחדור אליי ודיממתי.
חשבתי שזה בטח בגלל שהייתי לחוצה ואולי גם בגלל שזה היה כזה מתוכנן מראש.
הבעיה היא שבימים שאחרי המשכתי לדמם והמשיך לכאוב לי נורא, בסוף הלכתי למיון, זה סיפור בפני עצמו (שאתם יכולים לקרוא כאן).
לא וויתרתי, עדיין רציתי אותו נורא.
באתי אליו שוב, ושוב זה לא הצליח ואותו סיפור חזר על עצמו.
זה היה ככה אולי 4-5 פעמים.
עד ללפני כמה ימים..
באתי אליו בספונטניות לגמרי (שיכורה שוב =\), חשבתי שזה יהיה אותו דבר כמו בפעמים הקודמות.. הוא ינסה, יכאיב לי, לא יצליח ובסוף הוא יזיין אותי בתחת ונלך לישון.
אבל בלי שהתכוננתי בכלל ובלי שחשבתי יותר מדי זה הצליח הפעם ונהייתי לא בתולה באופן רשמי.
זה היה אמור לרגש אותי, לשמח אותי.. אבל אני פשוט לא הרגשתי כלום. זה לא הזיז לי.
כל הפוסט הזה נכתב כי נזכרתי לפני כמה דקות במשפט בכותרת שהוא אמר לי לפני כמה זמן..
אבל אני לא מרגישה קשורה אליו.
מבחינה הגיונית, כמו כל בחורה נורמלית, אני אמורה להיות.. אבל אני לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
