שנתיים.
שנתיים אני מדברת איתו בסקייפ, רק לאחרונה התחלנו לדבר יותר בטלפון.
שנתיים (אולי טיפה פחות) שאני לאט לאט אוהבת אותו יותר ורוצה אותו יותר עד שזה הופך להיות יותר מרכזי בחיים שלי ממה שקורה במציאות.
שנתיים שכל זה היה רק וירטואלי.
לאחרונה התחלנו לדבר על להיפגש.. אחרי הרבה בלאגן ומשיכות (שלו!!), קבענו ליום שני.
באמצע המשמרת אתמול בערב הוא מתחיל לחפור לי שהוא קיבל רגליים קרות ושהוא לא בא ובלה בלה בלה..
התעצבנתי, לא רציתי לדבר איתו, רציתי לבכות, קיללתי אותו.
בסוף המשמרת הוא מתקשר אליי ושואל שאלה טיפשית.. אני אומרת לו שאני עסוקה ומנתקת.
שתי דקות אחר כך.. קול מוכר מאחוריי שואל אותי את אותה שאלה שהוא שאל בטלפון.
זיהיתי את הקול אומנם, אבל הייתי צריכה לראות כדי להבין ולהאמין.
פאק.
קפץ לי הלב.
בזמן שאני סופרת את הכסף.. שזה הדבר הכי חשוב בסגירת יום.
אני לא אפרט על כל מה שקרה ביום הזה שהוא היה פה.. זה ארוך מדי וחופר מדי ומלא פרטים מדי..
אני רק צריכה להגיד
שקצת
התמכרתי
אליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
