האם אני אסתדר עם האנשים שם?

על מה יהיה לי לדבר עם הבנות האלה שכולן כאלה ילדות טובות ולא עברו דברים דומים לשלי בחייהן?

מי תצא איתי להפסקת סיגריה אם אף אחת מהן לא מעשנת? 

איך אני אתרגל לא לדבר איתו אחרי שבמשך המון זמן התרגלתי לדבר איתו בכל רגע ששנינו ערים ופנויים?

איך אני אשלים עם העובדה שהבסיס זה הבית השני, אם לא הראשון, מעכשיו?

איך אני לעזאזל אגיד "כן המפקד!" אחרי שבמשך 12 שנה עשיתי בדיוק את ההפך?

איך ואיך ואיך ואיך?

ולמה לעזאזל?