זיוני השכל של רוז

התחלתי להתאהב בלהקליט שירים

הלוואי שיהיה לי מכשיר איכותי להקלטה ולא פלאפון גוסס

(דיי ישן, נזכרתי באיחור להעלות לפה)

של הסלבריטי קראש שלי דבון בוסטיק

הוא כתב לי שזה יפה בטוויטר (':

אבא שלח לי "בוקר טוב נסיכה שלי"

הוא עושה מאמץ אמיתי

ואני ממש מעריכה את זה

אז אוקיי, הוא פגע בי מיליון פעמים

דפק לי תאמאמא של החיים

בגללו יש לי OCD עוד מלפני שלמדתי לדבר

ופחד במה

אבל אבא זה אבא

ולמרות שביליתי 17 שנים בלהכחיש את העובדה הזאת, אני כן אוהבת אותו עמוק בפנים, ואני כן צריכה אבא בחיים

והוא עושה מאמץ לתקן את הטעויות

וזה לא כאילו הוא פגע בי מתוך רוע

הוא פשוט לא דומה לי בכלום ומלבד האהבה למכוניות אין לנו כלום במשותף,והוא בא מתרבות וחינוך שונה לחלוטין

אני דיי בטוחה שעד היום הוא לא מבין באמת מה הוא עשה שתמיד פגע בי ככ

והכי חשוב, מעבר לאבא, אני צריכה את אחים שלי בחיים

אני מתחילה להרגיש את החסר הזה

את הגעגוע שלא הרגשתי לפני

לאהבה שאחים שלי נתנו לי, להרגשה של משפחה

אני אוהבת את אמא שלי הכי בעולם, וגם את סבתא, אבל מה לעשות שהבית שלנו ריק, יש תחושה של אהבה ומשפחתיות וחברות טובה, כן? אבל אני בת יחידה, אמא תמיד בעבודה לצערה, וסבתא או בטלוויזיה או במחשב עוקבת אחרי הפייסבוק שלי, רק בשישי שבת יש את הזמן "ביחד" הזה

אין את ה5 אחים שרצים בבית וקופצים עליי ומראים לי את השיעורים שלהם ואת המבחן שהם קיבלו, או את הצעצועים החדשים, או הבגדים היפים שאמא שלהם קנתה להם, או סתם רוצים לדבר איתי ולספר לי על היום שלהם

אין את ההרגשה שאני האחות הגדולה שלהם

פה אני בת יחידה וזהו

שמה אין זמן למחשב או טלוויזיה, ולמען האמת אין רצון בכלל, יש רצון רק להספיק להיות עם כולם לפני שאני חוזרת הביתה

אני באמת חושבת שאני מסוגלת לסלוח לו, לחזור להיות הבת שלו אחרי 5 שנים שבהן לא רציתי שום דבר איתו.