אחת לאיזה זמן אני מבקשת מהגבר שימליץ לי על ספר. כידוע ,בשעה שנכנס לגור איתי הוא הגיע עם 2 זוגות מכנסיים 4 חולצות ואלף מאתיים וארבע ספרים. הוא אומר שאני לא יודעת לספור ושצריך לקנות עוד שידה. כן? שאלתי אותו. ואיפה נשים אותה. תפסת את כל הקירות עם כל העציצים שלך! האיש אוהב טבע ,מה אפשר לעשות? וכמו בטבע הוא מניח לנפשם של הצמחים. מותיר את גורלם לכוחות היקום הפועלים על המרפסת . בקיצור,הוא גם מביא עציצים וגם משאיר לי לטפל בהם..

 קראת פעם משהו של דוקטורוב? הציץ ראשו מבעד לפתח המחבר את מרפסת ה"עבודה" שלו עם חדר השינה שלנו . 

דוקטור מי?

דוקטור who? 

זו סדרת טלויזיה

אני יודע שזו סדרת טלויזיה אבל לא ידעתי שיצאו לה ספרים 

לא יצאו לה ספרים

אז איך קראת אותם ?

תקשורת בבית היא סימן טוב לזוגיות אך לא הכרחית. כעבור כמה דק הוא שב ונפנף בספר מול פניי. "אדגר לורנס דוקטורוב. יש לי תחושה שתאהבי. הוא רציף,זורם אבל מתוחכם מספיק בשביל הראש הממזרי שלך" . כמעט עניתי לו : מאיפה אתה מכיר את הראש שלי בכלל אך בשביל זה הייתי צריכה להיחלץ מנשיקה ארוכה ולהתעלם מהארבעים וחמש דקות הבאות {אני לא סופרת כמה זמן זה לוקח! במקרה נפלתי על השעון בדרך לאמבטיה} 

ככה פגשתי את "רגטיים". של הסופר הנהדר א.ל דוקטורוב.

כרוניקה מפותלת ,מרתקת סביב מאבקו חסר הסיכוי של אדם גאה מאוכלוסיית המיעוט הנלחם בכוחות הניצול וההשפלה של תרבות הרוב. כתוב בסגנון ייחודי המסרב לציית לחוקי הספרות הרגילים. דמויות מפורסמות מתערבבות עם יצירי בדיון. המספר הכל יודע -לפרקים אינו יודע דבר. עובדות קריטיות לעלילה מובנות לעיתים ,בדיעבד" ועוד כהנה וכהנה אלמנטים אשר מחזיקים את הקוראת מרוכזת נפעמת ומתוחה במהלך כל הקריאה. 

תוך יומיים סיימתי את הספר.  מלאת גאווה על ההישג והחוויה השבתי לו את הכרך בטריקה על השולחן במרפסת. ספר מדהים. אמרתי. תודה ש..

את יודעת? קטע הבנאדם והתיק את עיניו אליי במבט רציני. הספר הזה הוא רק פרשנות פוסט מודרנית של ספר עתיק יותר ."מיכאל קולוהאוס" להיינריך פון קלייסט. יש לנו אותו בבית אם את רוצה..

הושטתי את ידי אל המדף שמעל לראשו לאסוף את מזמרת היד הפרחונית.  בפעם אחרת ,אמרתי. עכשיו יש לי עבודה.