הצינזור נועד לשמירה על האנונימיות.
מצאתי את המכתב הזה היום כשסידרתי את אחת המגירות שלי.
אני זוכר אותו.
אי שם לפני המון המון שנים באזור כיתה ד' הרחוקה, המורה שלי לאנגלית צירפה את הכיתה שלנו למעיין פרוייקט כזה של חברים לעת אמריקאים.
כתבנו להם פעם בכמה זמן, והם ענו לנו פעם בכמה זמן, לא בעקביות.
האנגלית שלי הייתה אז ברמת כיתה ד' ואת המעט העילג שכתבתי תירגמתי באמצעות אתרי תירגום כאלה ואחרים, ולכן לא באמת יכלתי לעשות משהו, וגם רשתות חברתיות לא ממש היו נפוצות, לפחות בארץ הקודש, ולכן הקשר עם החברים הללו לא באמת נשמר.
למרות הכל, הייתי שמח לדעת מה עלה בגורלה של אותה שילבי, שגילתה שאני אוהב צ'יפס ואחיותיי אוהבות שוקולד ובטח חייה השתנו מן הקצה אל הקצה, ולראות אם היא זוכרת גם אותי, ומי היא באמת, הרבה מעבר להיותה אוהבת כדורגל ובעלי חיים. (נ.ב: בכלל לא אהבתי כדורגל אבל לא היה לי מושג איך לתאר את עצמי לילדה אמריקאית, שבטח חשבה שהתכוונתי לפוטבול אמריקאי).
חבל שלמצוא אותה זו משימה בלתי אפשרית ללא פרטים מזהים אמיתיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: