אני שונא להחזיק אותם אצלי.. פשוט שונא.
הכל התחיל יום אחד בכיתה ז'.
אף פעם לא הייתי טוב במתמטיקה, ותמיד נזקקתי למורים פרטיים. בכל חודש נהגנו לשלם למורה שלי, שהייתה מורה זקנה לא חביבה במיוחד סכום של כ-400 שקלים. בדרך כלל ההורים שלי היו משלמים את זה, אבל הפעם רצה הגורל שזה יהיה אני. כמו בכל שיעור לקחתי את האוטובוס שהוריד אותי ממש בפתח בניין הדירות בו גרה בצידה השני של העיר. לבשתי אז מכנסיים קצרים עם כיסים מעט מרושלים כנראה, כי בתום השיעור שהגיע הזמן לשלם את חובי, גיליתי לתדהמתי ב-400 השקלים שלי נעלמו. בהתחלה חיפשתי אותם על רצפתה של המורה. "אולי החתולה הזו לקחה את זה? הו כמה שאני שונא את החתולה הזאת". אבל כל ניסיונותיי לא עזרו, הכסף אבד.
אנחנו לא מיליונרים בבית, אבל גם לא חסר לנו כסף, אבל עדיין, לאבד ככה סתם 400 שקלים זה לא משהו שאמור לקרות, ואני באמת הרגשתי רע עם עצמי.
מאז, עד היום, שאני נכנס לשנתי השנייה בתיכון, אני מפחד להחזיק עליי שטרות כסף.
אני שונא את האחריות הזו, ומנסה להתנער ממנה תמיד.
וזו הפוביה שלי משטרות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: