השבוע הזה לא עדכנתי בכלל את הבלוג, בעיקר כי הייתי קבור בבית בין הספרים והחוברות.
אז סיימתי את בחינת הבגרות האחרונה שלי להשנה (כבר ביום חמישי) ואני מרגיש סוג של הקלה.
זה היה חתיכת שבוע עמוס במבחנים, לימודים ובגרויות, ובאמת שזה הזמן כבר בשנה שכבר כולם עם הלשון בחוץ וסופרים את הרגעים לסוף.
השבוע גיליתי עד כמה מוזיקה היא באמת חלק חשוב בחיים שלי.
הרומן שלי עם מוזיקה הוא לא חדש, (אבל למען האמת אף אחד מהסביבה שלי לא ממש ידע שאני שומע אותה.
משום מה, עד היום אני לא שומע מוזיקה בנוכחות אנשים אחרים, אולי חוץ מהמשפחה). אבל השנה הרומן הזה התקדם כמה צעדים קדימה, כשהתחלתי לנסוע באוטובוס יום יום לבית הספר, בשונה משנים קודמות.
מה גם שעד השנה המכשיר הסלולרי שלי לא באמת איפשר הורדה של שירים באיכות נורמלית, אבל השנה השתדרגתי למכשיר חדש יותר, ושני הגורמים האלה בהחלט קידמו את הרומן המוזיקלי שנות אור.
בכל בוקר, ולפעמים גם אחר צהריים וערב, או פשוט בכל פעם שנסעתי באוטובוס לבד, לקחתי איתי את האוזניות שלי איתי לכל מקום ושמעתי לי מוזיקה.
לפני כשבוע, האוזניות שלי התקלקלו.
ממש "חרב עליי עולמי".
הו, וואו.
אני פשוט מתחרפן.
המוזיקה חסרה לי כל כך.
תכננתי להזמין אוזניות חדשות באינטרנט, או לקנות בחו"ל, אבל זה בטח עוד ייקח כמה זמן.
זמן שאין לי.
לא האמנתי בחיים שאני אגיד את זה, אבל אני לא יודע איך אני אשרוד בלי המוזיקה שלי.
לפעמים אני מפתיע אפילו את עצמי.
שבת שלום ומלאת מוזיקה לכולם! 