אני תמיד מאוד מכבד אנשים מבוגרים בכל מצב שיש, ובטח כשמדובר בתחבורה הציבורית.
אבל לפעמים, דווקא אותם האנשים המבוגרים, חושבים שבגלל גילם ומעמדם, הם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים.
כשהאוטובוס ריק כמעט לגמרי, האם נכון לעשות פרצוף חמוץ כשלא מפנים להם את המקום?
הרי יש לכם אולי שלושים מקומות ישיבה, אפילו כאלה בקדמת האוטובוס אם הם מתקשים בהליכה, והרי בטוח שהייתי מפנה את המקום בשמחה וברצון אם האוטובוס היה מלא, מתוך כבוד לאותם האנשים, והבנה של הקושי הפיזי שלהם לעמוד בנסיעה. אבל לשם מה לעורר מצב כל כך לא נעים, שלא היה צריך להיווצר מעולם?
כשהנהג דוחף המונים לאוטובוס, ואין מקום עמידה חוץ מליד הדלת, האם נכון לדחוף ולקלל?
המקרה הזה קרה לי המון פעמים!
הנהגים מצפצפים על מגבלת האנשים המותרת בחוק, ודוחסים עשרות אנשים בתוך האוטובוס, דבר שלא משאיר שום מרווח סביר ומקום עמידה נוח. אני בוודאי, וגם רבים אחרים משתדלים להתחשב באנשים מבוגרים, וכן לפנות להם מקום כדי שיוכלו לשבת בנוח ובבטחה. אבל בירידה מהאוטובוס, אותם האנשים לעיתים פשוט דוחפים ומשתמשים ממש כמעט באלימות (או חושבים שהם רוחות רפאים, ומנסים לעבור דרכי!), במקום לבקש בנימוס לעבור, או אפילו להיראות כאילו הם מנסים לעבור (אם ממש קשה לבקש), ואני כבר הייתי מבין לבד ומפנה. אחרי הדחיפה לרוב גם מוסיפים איזו הערה פוגענית ומיותרת, שאני לא חושב שהגיעה לי.
כשבטעות מועדים, או נתקלים באדם, ללא כוונה רעה בכלל (לרוב בעקבות בלימה פתאומית של הנהג), האם נכון להתחיל לקלל וממש "לאבד את זה"?
בהמשך לאותה המגבלה שנהגים רבים נהנים להתעלם ממנה, קרה לי לא פעם שנהג בלם בחוזקה, ואני שלא הייתי מוכן לבלימה החזקה והפתאומית, איבדתי אחיזה ומעדתי על הרצפה, או פגעתי (ממש בחולשה) באדם, אחרי שניסיתי לבלום את עצמי בכל הכוח. אחרי שהתנצלתי אנשים פשוט התחילו לקלל, לצרוח, ו.. "לרכל עם נוסעים אחרים" עליי וכמה שאני "לא חכם" בלשון המעטה.
עם שלא יודע את עברו, עתידו לוט בערפל, ואותם האנשים הקשישים מהווים נדבך חשוב בחברה הישראלית, ויש לכבד אותם ולהתייחס אליהם כראוי, אבל אני חושב שלמרות היותי צעיר ובעל פחות ניסיון חיים מהם, גם אני אדם, גם לי מגיע כבוד בסיסי, ונמאס לי שהוא נרמס ככה על ידי אותם האנשים.
הפוסט נכתב מתסכול עמוק.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: