ביני לבין העץ שמול החלון שלי יש יחסי אהבה-שנאה כבר שנים.
הוא נחמד בסך הכל, וכשהייתי קטן נהגתי לשחק לידו ועם הענפים שלו.
לפחות עד שהוא ריסק איזה אוטו כשאחד מהענפים הכבדים שלו נפלו עליו, ואז העירייה החליטה לגזום אותו.
הוא כבר לא היה מאיים יותר, אנשים כבר לא פחדו לחנות תחתיו כמו אחרי אותו המקרה, גגות המכוניות היו מלאים בהרבה פחות פרחים יבשים,מציקים ומלכלכים שנפלו ממנו, ואני, גיליתי שאותו העץ האהוב-שנוא על תושבי הרחוב, מסתיר מאחוריו נוף הררי יפה שניתן לראות בבירור ביום בהיר.
אני לא גר באיזה מקום פסטורלי, אלא סתם בקצה של איזו עיר גדולה במרכז, ולכן די הופתעתי לטובה מהנוף הזה.
לפעמים, נהנתי להתסכל עליו כל בוקר, לפני שיצאתי לבית הספר, ובשקיעה.
אבל העץ, שוב גדל.
והוא כאן כדי להישאר.
אין לו כבר ענפים כבדים, וגם פרחים מציקים ויבשים אין לו.
ואני, נשארתי בלי הנוף שלי שכל כך אהבתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: