יש איזה ערס אחד שחיבר מנוע של מטוס למכונית שלו, ובכל פעם שהוא עובר במרחק של שני רחובות מהבית שלי אני שומע אותו בפול ווליום כאילו הוא אצלי בתוך הסלון.
שמתי לב שמאז הקיץ האחרון ואירועיו "הקסומים" ביניהם ובעיקרם צוק איתן, האינסטינקט הראשוני שלי לאחר משמע רעש חזק הוא לחפש מרחב מוגן.
אחרי שנייה בערך אני מתעשת ומבין את הסיטואציה, ואז משדר עסקים כרגיל וחוזר לעיסוקיי.
ואני אפילו לא רוצה לתאר עד כמה נשרטו ילדי הדרום שחלקם חיים בסיטואציה הזאת כל חייהם ואפילו לא מכירים משהו אחר.
אני חושב שאני מתחיל להבין פתאום באמת עד כמה זה לא בסדר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: