זה הבלוג שלי ומידי פעם מותר לי לצאת קצת חרא. לכל אחד יש רשימה שחורה של אנשים, והנה לכם הרשימה הכמעט מלאה של אנשים שאני לא אוהב/מציקים לי בעין/שונות:
הבחורה מביולוגיה:
איתי בביולוגיה לומדת הבחורה הכי תינוקית בעולם הזה.
היא פשוט מתחילה לבכות אם משהו לא מצליח לה, פשוטו כמשמעו, גם אם הוא הדבר הכי קטן שיש.
היא תמיד תשאל שאלות לפני שמתחילים להסביר, ואחרי זה גם לא תבין את החומר כי היא לא הקשיבה.
היא נותנת לחברה שלה שגם תופיע פה בהמשך לשלוט לה בחיים, ומשאירה אותי בפה פעור אחרי כל פעם שאני רואה אותה מדברת איתה. היא נותנת לה לצעוק עלייה, להגיד לה שהיא טיפשה ולא מבינה כלום, ואחרי זה גם מגדירה אותה בתור החברה הכי טובה שלה, וזה מעצבן כי זה מזכיר לי את עצמי לפני הרבה שנים, עד שהבנתי שדי.
הבחור מכימיה:
לפעמים הוא די נחמד למען האמת, אבל אין לו גבולות.
הוא לא מבין מתי זה די, מתי הוא מעצבן, רמזים של "רד ממני כבר".
הוא יזמזם באוזן כל השיעור, ולא ישכח לשבת לידי בכל פעם.
בנוסף להכל, הכיף הזה ממשיך גם אחרי שעות בית הספר, בפייסבוק ובוואטסאפ.
לעולם לא ראיתם פרצוף יותר מיואש משלי אחרי שאני רואה על המסך עוד הודעה ממנו.
הבחורה ממתמטיקה:
החברה הכי טובה של הגברת מביולוגיה, שגם היא לומדת איתי מתמטיקה.
היא בחורה שדורשת הרבה תשומת לב (ועושה הכל כדי להשיג אותה), ולא חסרה לה חוצפה.
היא תופסת ממני איזו סמכות לימודית עליונה שלה, ותשאל אותי כל שאלה שיש לה (ולא חסרות כאלה).
מה שעצוב פה, שהיא תשאל קודם את חברה שלה, ואפילו לא תחכה לתשובה עד שהיא תשפיל אותה ותגיד לה שהיא מפגרת או לא מבינה כלום, ואז תבוא אליי.
החמישייה האסורה:
דווקא השנה התחלתי לגלות מחדש את הכיתה שלי, והיא דווקא לא רעה בכלל.
מה שכן, יש בה חמישה ילדים, שהם מעין חבורה משל עצמם, שהם היצורים הכי פתטיים ועלובים שנבראו בעולם הזה. מה שמוסיף לכל היופי הזה, זה שהם רק מחפשים להחצין את הפתטיות שלהם, שמתובלת במנה לא קטנה של אי מודעות עצמית. מי שמכיר אותי יודע שקשה לי לסבול פתטיות קיצונית (גם כאשר מדובר בי), ולכן אני יכול להתחרפן רק מלהיות לידם.
וזה לא כאילו חסרות לי בעיות אחרות איתם.
לאחרונה אני מוצא את עצמי יושב ומסתכל על כל המוזכרים למעלה, ואומר לעצמי, למה לעזאזל אני תקוע איתם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: