אחותי ביקשה ממני היום שאני אעזור לה באיזו עבודה בספרות שהיא עושה, ומסתבר שהיא הייתה צריכה לקרוא ספר על איזו ילדה בת 16 שמאסה בדף ועט ועברה לכתוב בלוג. בחלק מסויים של העבודה מצאתי את המשפט:
"אני לא חושבת שילדה בת 16 צריכה לפתוח את כל המחשבות שלה מול מסך מחשב"
לו רק היא הייתה יודעת...
אתמול הסתכלתי סביב סביב וראיתי שאין עוד בוץ בשבילים, שנעלמו המעילים, וגם שפרג וחרצית לכבוד החג קישטו ארצי; וישר הבנתי שהאביב הגיע. (רשמית!- ה-20 למרץ)
טוב.. לא בדיוק.
אמנם האביב פה על הנייר, אבל נראה שהחורף מסרב לעזוב.
השינויים האלה כל 5 דקות במזג האוויר לא ממש טובים לי, ואני מתחיל להיות חולה, שוב, אחרי שכבר הרגשתי טוב יותר מצינון מהשבוע שעבר. אני מתחיל להרגיש קצת כמו איזו פולנייה זקנה.
אגב, התוצאה השנייה אחרי "איך יודעים שבא אביב" בגוגל, היא "איך יודעים שאת בהריון".
אני מניח שאפשר לגלות אם אנשים רנדומליים מתמגנטים לבטן שלך ושואלים אם זה בן או בת.
אני חייב להודות שיש לי משיכה בלתי מוסברת לכוכבים.
אתמול כשהודיעו על ליקוי החמה הזה שאנחנו אמורים לראות פה ממש שמחתי.
אבל איכשהו.. תופעות טבע מדהימות לא ייראו במחוזותינו לעולם, וזה היה מחזה די עלוב בהתחשב בכך שציפיתי לכך שיהיה מינימום תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ויפער חור שחור שיבלע את כולנו או משהו לפי עוצמת הדיווחים על זה בכל כלי תקשורת שמכבד או לא מכבד את עצמו.
נו טוב, צריך להסתכל על הצד החיובי, אני לא בטוח שכולם היו שמחים עם הרילוקיישן הזה לתוך חור שחור.
היה חכם לנצל את השבת השמשית כמו כל המדינה, ולצאת קצת מהבית.
אז יצאנו לחוף בתל אביב, והיה ממש נחמד.
אחותי הכינה (מסתבר) עפיפון במסגרת פעילות שקר כלשהו עם הכיתה שלה, והיום הזה פשוט נועד כדי לבדוק אותו. השתמשתי בכל הניסיון שאין לי, לקחתי תנופה ושיגרתי אותו גבוה אל האוויר.
הצלחתי להנות מזה ממש כמו ילד בגן, והאמת, שגם הייתי סוג של "מרכז העניינים" בחוף, כשכולם ללא יוצא מן הכלל הסתכלו על העפיפון כשעברתי לידם.
מי היה מאמין שעפיפון קטן יכול למשוך כל כך הרבה תשומת לב?
אחרי הטיול לחוף, כמו כל אדם הגיוני בחום, הלכנו לקנות גלידה.
בהתחלה רצינו ללכת לחנות ההיא בדיזינגוף שמוכרת גלידה בתוך שתי עוגיות, אבל תור של 40 איש לפנינו ועוד תמהוני שצעק מהאוטו "אל תאמינו להם, הם עובדים עליכם!" הובילו אותנו די מהרלחפש מקום אחר.
לי ולישרא יש רומן די ארוך, שהתחיל עוד מזמן, כשנכנסתי בטעות לכל מיני בלוגים שעלו בחיפושים אקראיים בגוגל.
אני חושב שהתחלתי להיכנס לכאן סתם, ללא סיבה מסוימת, בסביבות 2013, ומאז די התמכרתי. תמיד בער בי הרצון הזה לפתוח בלוג, אבל הוא לא התגשם (אולי מחוסר יצירתיות אולי גם קצת חוסר ביטחון), עד שמשבר אישי קטן היווה את הטריגר הזה בשבילי, לפתוח ב-5.3.14 בלוג בשם די דכאוני: "everything not lost".
מאז הבלוג הזה שינה עיצובים, וגם כמה שמות, אבל נשאר די תקוע על "להקפיא את עצמי ולהפשיר כשיהיה טוב".
(אני נשמע ממש כמו איזו בת 12 שגילתה שג'סטין ביבר לא יופיע פה, נכון? )
אז בלי לשים לב, עברה שנה (ויום) מאז פתיחת הבלוג הזה.
אני אודה, לאחרונה קצת איבדתי את זה בבלוג. כבר לא היו לי פוסטים מעניינים מאז אוקטובר, והאמת, גם לא היה ממש רצון לכתוב פה.
אז.. אחרי תקופה של כמה חודשים חסרי תכלית וכיוון בבלוג הזה, השם שונה, ואני מאמין שגם הפוסטים ישתנו, לכאלה שיותר מתאימים לרוח התקופה (שלי), שהיא לא רעה בכלל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
)