| 6/2014
אני טס מחר לחו"ל
סוף סוף, החופש התחיל!
חיכיתי לרגע הזה מה-27 לאוגוסט של שנה שעברה 
יש לי כלכך הרבה תוכניות לחופש הזה, ביניהן לנוח, למוד נהיגה, לנסות להסתדר בעבודה, לחרוש, והרבה, להנות.
לא נהנתי בחופשים הגדולים שלי כבר כל כך הרבה שנים, ככה שאני יכול להגיד בפה מלא שזה יהיה אחד מהטובים שבהם, ואני כל כך שמח שהשתחררתי מכל מה שכבל אותי בעולם של עצב ומלנכוליה.
מה היה לנו השנה?
הרבה יותר מידי.
אבל בראייה אופטימית אני רק אגיד שבראייה לאחור, לא היה כלכך רע כמו שחשבתי.
אני באמת חושב שאני פתוח יותר, חברותי יותר, טוב יותר כבן אדם.
וגם רוב הבעיות החברתיות שלי הן כבר היסטוריה.
השנה הבאה צפויה להיות שנה מעולה (!), כזאת שלא הייתה לי בחיים (למרות שאני אקרוס תחת הלחץ של י"א).
התעודה שלי לא רעה, 95% מהציונים מעל 90, ואחוז נכבד מעל 95, שזה שיפור אדיר מהמחצית שעברה.
בשנה הבאה נפתח דף חדש ב-4 יחידות לימוד, וכך נכשלי ה-5 ייעלמו מחיי באופן סופי, ואני אוכל סוף סוף להראות את התעודה שלי לאנשים בלי להתנצל על ציונים של 40 במתמטיקה.
בעשרה ימים הקרובים הבלוג לא יהיה פעיל, כי אני אהיה בחו"ל, לנקות את הראש ולהנות מקצת שקט.
מבטיח לכל קוראיי האדוקים (שאין) פוסטתמונות ענקי כשאני אחזור :)
חופש נעים לכולם! 
(וכל מי שעתיד לבלות חופש לא נעים במיוחד כמו שאני ביליתי בשנותיי הקודמות, תזכרו, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר!)
| |
let's leave, before the lights come on,'Cos then you don't have to see, What you've done...
זה היה סוד שהייתי צריך לשמור אפילו מהבלוג הזה.
למרות שאני יודע על זה כבר משהו כמו שבועיים, אני עדיין בשוק.
היא עוזבת.
אחרי הרבה הרבה שנים איתנו בכיתה, למען האמת, רבע מהחיים שלנו, היא עוזבת.
היו לנו עליות ומורדות ביחסים, לא תמיד היה טוב, לא תמיד הייתה אהבה.
אבל עכשיו.. אני יכול להגיד בפה מלא, היא הידידה הכי טובה שלי, ושאי פעם הייתה לי.
והיא עוזבת.
הרבה דברים קרו השנה בכיתה הזאת, הרבה דברים פירקו השנה את הכיתה הזאת.
קשה לי להאמין שרק השנה חזרנו לדבר באמת.
אבל זה הספיק לי להבין, שהיא הבנאדם הכי מקסים שהיה בכיתה הזאת בערך.
למרות שהרבה שנים חשבתי עלייה דברים רעים, למרות שהרבה שנים שנאתי אותה.
למרות שהשתנתי, נהיה חברותי יותר, פתוח יותר, יש לי הרבה יותר חברים ממה שהיו לי בתחילת השנה, בכיתה ומחוצה לה.
קשה לי, כי היא עוזבת.
תדעי שאני אתגעגע אלייך ואני לא הולך לוותר על הקשר איתך, למרות שכבר לא תהיי איתי בכיתה או בבית הספר.
ושאני מצטער שהיית צריכה לעזוב.
למרות שזאת לא אשמתי, למרות שאני כמעט ולא קשור.
אולי אחת ההחלטות הנכונות בחיים שלי היו לחזור איתך לקשר.
רק תצליחי בדרכך החדשה כי מגיע לך.
Quick, let's leave, before the lights come on,
'Cos then you don't have to see,
'Cos then you don't have to see,
What you've done... 
| |
נדודי שינה
לעזאזל.
השבוע הזה פשוט גורם לי לקרוס.
אני לא מבין למה כל המורים החליטו לרכז את כל העומס של השנה על השבועיים האחרונים.
אבל זה עוד לא החלק הגרוע.
אני פשוט לא מצליח להרדם כבר כל השבוע.
אני פשוט מת מהלך, פשוט זומבי.
וזה מוזר.
אתם מבינים, הרבה חודשים השנה היו לי בעיות שינה, אבל זה בעיקר היה בגלל עצב ולחץ בלימודים.
אבל עכשיו?
~אוקיי, הפסקה קלה.~
אני אולי יצרתי לעצמי בבלוג הזה תדמית של אדם רציני שמקפיד להתנסח כמה שיותר טוב (אולי אפילו קצת משעמם?)
אבל בחיים האמיתיים אני האדם הכי שטותניק שיש, שצוחק מכל שטות ואולי גם קצת לא רציני לפעמים.
בכל אופן, עכשיו כל לילה אני רק חושב.
אבל לא מחשבות עמוקות על החיים, אלא דברים יותר בסגנון של חישוב כמה מגשי פיצה אכלתי בחיי ומה יקרה אם אני אקח יחידה צבאית מודרנית ומצויידת ואציב אותה כנגד צבא שלם מתקופת התנ"ך וימי הביניים ועוד ועוד.
אני לא יודע למה זה קורה.
אני פשוט.. לא יכול להפסיק לחשוב?
זה אחד המצבים הכי מוזרים שהייתי בהם בחיי.
ועמדתי בפני כמה מצבים מוזרים בחיים שלי.
השבוע האחרון נראה רק לי כמו השבוע הארוך ביותר?
| |
דבר אחד טוב לגבי מוזיקה: כשהיא מכה בך, אתה לא יודע כאב
השבוע הזה לא עדכנתי בכלל את הבלוג, בעיקר כי הייתי קבור בבית בין הספרים והחוברות.
אז סיימתי את בחינת הבגרות האחרונה שלי להשנה (כבר ביום חמישי) ואני מרגיש סוג של הקלה.
זה היה חתיכת שבוע עמוס במבחנים, לימודים ובגרויות, ובאמת שזה הזמן כבר בשנה שכבר כולם עם הלשון בחוץ וסופרים את הרגעים לסוף.
השבוע גיליתי עד כמה מוזיקה היא באמת חלק חשוב בחיים שלי.
הרומן שלי עם מוזיקה הוא לא חדש, (אבל למען האמת אף אחד מהסביבה שלי לא ממש ידע שאני שומע אותה.
משום מה, עד היום אני לא שומע מוזיקה בנוכחות אנשים אחרים, אולי חוץ מהמשפחה). אבל השנה הרומן הזה התקדם כמה צעדים קדימה, כשהתחלתי לנסוע באוטובוס יום יום לבית הספר, בשונה משנים קודמות.
מה גם שעד השנה המכשיר הסלולרי שלי לא באמת איפשר הורדה של שירים באיכות נורמלית, אבל השנה השתדרגתי למכשיר חדש יותר, ושני הגורמים האלה בהחלט קידמו את הרומן המוזיקלי שנות אור.
בכל בוקר, ולפעמים גם אחר צהריים וערב, או פשוט בכל פעם שנסעתי באוטובוס לבד, לקחתי איתי את האוזניות שלי איתי לכל מקום ושמעתי לי מוזיקה.
לפני כשבוע, האוזניות שלי התקלקלו.
ממש "חרב עליי עולמי".
הו, וואו.
אני פשוט מתחרפן.
המוזיקה חסרה לי כל כך.
תכננתי להזמין אוזניות חדשות באינטרנט, או לקנות בחו"ל, אבל זה בטח עוד ייקח כמה זמן.
זמן שאין לי.
לא האמנתי בחיים שאני אגיד את זה, אבל אני לא יודע איך אני אשרוד בלי המוזיקה שלי.
לפעמים אני מפתיע אפילו את עצמי.
שבת שלום ומלאת מוזיקה לכולם!
| |
האם ייתכן שאני רדוף רוחות?
היום בבוקר קרו לי אחד הדברים הביזארים והמפחידים שקרו לי בחיים שלי.
(כמו רוב הסיפורים שלי), הכל התחיל יום אחד לפני כמעט שנתיים כשהייתי עוד ילד בתחילת כיתה ט'.
קיבלתי אז את אותה הצעת החברות המסתורית בפייסבוק.
קראו לה נלי, היא הייתה גרמנייה שגרה במקסיקו, וכנראה שהתאסלמה לפי שם המשפחה הגרמני המסורתי ותמונת הקאבר של "i love allha". לא הכרתי אותה.
אני לא יודע למה, אבל אולי בבדיחות הדעת, החלטתי ששילוב הנתונים הזה שקיבלתי ממנה באמצעות פרופיל הפייסבוק בלבד מוזר לי מידי, ואין לי שום מושג איך היא הגיעה דווקא אליי, בעוד ששם הפייסבוק שלי בעברית (היי, אני לא ערס, ויש לי מעל 90 בחמש יחידות אנגלית!). בכל אופן, החלטתי לשלוח לה הודעה.
לא אחת מסובכת מידי, כל מה שהיה כתוב בה היה "do i know you"?
כמעט שנתיים עברו ללא תשובה.
אתמול בערך בשעה שמונה וחצי בערב עברתי על הודעות ישנות בפייסבוק, אולי כי שיעמם לי מאוד, ואולי סתם כדי להעלות זכרונות מכאלה שכבר אינם חלק מחיי. ראיתי את ההודעה ההיא ששלחתי. חשבתי לעצמי, "מעניין מה קרה שם בדיוק"
היום, 4:50 שעון ישראל.
קיבלתי את ההודעה הזו, לאחר שנתיים ללא תשובה או מחשבה על כך:
“who you are ? because i don't know nothing about you and what do you know ?”
נחרדתי. ישר רצתי וחסמתי את המשתמש הזה.
איך לעזאזל זה קרה?!
האם ייתכן שאני רדוף רוחות?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: