פופאיי

עפה לי עם הרוח למקום שם לא תמצא אותי

אני נוודת, אני נודדת,

ואני נמצאת בכל מקום ובאף מקום

יש ריח באפך של בית ושל שלווה,

ונחיריך רוטטים למשב קל שבקלים של רמז עבר רחוק,

קבור עמוק מתחת להררי חטאים וחסדים

בנקודה הזאת אני נמצאת כאן,

אבל במקום אחר ובזמן אחר, אני כל יכולה,

שנמצאת בכל מרחב ובכל זמן

ומתארת לעצמי את המרחבים האפלים והמוארים,

הקרים והחמים, השטוחים והמשוננים,

וזה לא חוזר אליי, זה לא בא אליי, אין לזה שום אחיזה במציאות

מתחת לכל שכבות העור והלב והזמן אני נמצאת

ליד קופאי עייף ומשופם שמוכר כרטיסים לאוטובוסים,

ועד טיול בשדרה ליד עצי אצטרובלים

אני עומדת גם יחפה וגם בכותונת וגם לבושה ליציאה,

מאופרת עם כפפות עור

זורמת ואתה נשאר ואני נשארת ואתה נשאר,

אבל בבוקר בין ערות ליקיצה מלאה, כשהחלום מתפוגג,

אתה שומע לחישה.