פופאיי

היה לה חלום בו היא נמצאת על הר גבוה שמשקיף למישור רחב מ-כל העברים. כל הגברים בעולם מנסים להגיע אליה ולטפס על ההר, כי היא נשארה האישה היחידה בעולם, והיא צעירה ויפה ובריאה, והם רוצים לזיין אותה. וההר חלקלק והם נופלים ארצה שוב ושוב, וחלקם אף שוברים עצמות, או נהרגים. היא לא פוחדת, כי היא יודעת שהם לא יכולים להגיע אליה. לכן היא מקנטרת אותם בקימורי גופה, מבליטה חזה חשוף, נוגעת בעצמה. לפתע ההר הופך נמוך יותר ויותר, כי הם חופרים בהר מלמטה עם בולדוזרים. ההר מתפורר וקורס תחתיו, לאט-לאט, והיא נאנקת באימה. היא כבר יכולה לראות את החיוכים שלהם, כל-כך הרבה גברים חרמנים. ואת העיניים הנוצצות הרעבות שלהם...

כשהיא התעוררה היא גילתה שהמיטה הפכה שטוחה, ומישהו מלקק לה את כף הרגל. היא הייתה עדיין סהרורית ומטושטשת, ולא התעוררה לגמרי, אבל רטיבות גדולה התפשטה בחלצייה. היא הניחה ששוב ישנה על מזרן שהניחה על הרצפה. היא קימרה את גבה אחורה, והבליטה את שדייה החשופים בעלות הפטמות הזקורות, המזמינות. הליקוקים היו מלאי תשוקה, היא הניחה שזה אחד מהגברים שהיא אירחה בלילה הקודם, והוא נשאר לישון, והחליט לפנק אותה בבוקר. היא לא ידעה מי זה, ולא זכרה, אבל זה לא היה משנה. הרי היא שתתה כל-כך הרבה... היא הניעה את כף רגלה על לשונו של הגבר ושיחקה בעצמה בעודה מפשילה מעט את התחתונים, שרק הן היו לגופה בלילות הקיץ החמים. מי שליקק לה את הרגל השמיע קולות הנאה, והחל לטפס בלשונו במעלה רגלה החשופה. אבל משהו היה קצת מוזר... הריח היה משונה... היא הסתכלה והשמיעה אנקת הפתעה בעודה מושכת אליה את רגלה. זה היה הכלב שלה, שעמד עם לשון משורבבת ופה מגחך, בעודו מכשכש בזנב, שמח על שהיא התעוררה.