פופאיי

אני זוכר את ברוקלין, בשבתות

היא הייתה יושבת ומספרת לי אגדות

היו לה רגליים עם זיפי שיער קטנטנים

הייתי מעביר עליהם את האצבעות, וזה עשה לה נעים

הייתי שותה הרבה פטל מתוק,

עם הרבה סירופ והרבה סוכר

והיא הייתה מורחת את נתזי המשקה בשפתיי בנשיקה

אומרת שיש לי לשון מתוקה

אני זוכר את ברוקלין, ועכשיו היא אישה זקנה

כבר לא מדברת, כבר לא מגיבה

פעם היא הייתה אישה יפה.