פופאיי

אני קם בבוקר, וזה כמו כל בוקר

ידיים נשלחות אליי, מושכות אותי,

אבל אני לא יודע למה אני עקשן

אני רוצה לדהות, לפרוח,

אבל אני מפחד

כריך גבינה עם עגבניות,

פלפל חריף לא כבוש

לאונרד כהן שר, אני שמעתי אותו עוד לפני

והאורות דועכים

שמש קטנה מאירה בימי החורף האלו

היא מחממת פחות מההסקה בבית

יש לי לב שמשתרג לכל הכיוונים,

כמו צמח מטפס

משאלה קטנה כמוסה חנוקה להיות בריא

היא התהלכה בחדרים האלו,

וכמעט לא נשאר זיכרון

לא מהאישה שהייתה, לא מהאישה שצחקה,

לא מהאישה שאהבתי באמת אהבה רבה

היא גרה אצלי בלב באיזו פינה חבויה

לפעמים היא מופיעה בחלומות,

ואני מתעורר עם ראש מהדהד ולב ספוג

הטלוויזיה והסמים מחקו את כל זיכרונות הילדות

אני מביט במראה ורואה אדם זקן

יש לו עיניים צוחקות וחיוך ממזרי,

והוא לא מבין איך הוא נהיה כזה, נראה כזה.