פופאיי

מחזיר מראות מרחובות לא מכוונים

הרבה פנים בלי עיניים

גשמים טובעים בלבבות האדם

כל הזמן הם שרים, טוב להם

מילים נכתבות על צרור דפים מחורצים

עיניים בעורף ועיניים בגב

אישה צעירה משתינה בקשת בעמידה בשדה פתוח

הצבאים בורחים בחשש מפני החרב שמישהו מנופף

הוא כתב לה כמה הוא אוהב אותה,

אבל היא לא האמינה למרות שהיא אוהבת גם

הרי דברים שונים ומשתנים,

והוא בקושי יכול לעמוד על הרגליים

כשהיא הניחה את כתר הפרחים על ראש ילדתה,

ביום-ההולדת שנחגג בגן,

משהו בה התכווץ ונסגר,

הילדה הייתה אמורה להיות הילדה שלו

השמיים מטפטפים מים, וכולם בורחים,

לחדרים חמים, למעילים וצעיפים

הרחובות נקיים ושטופים מגשם

אבל אף-אחד לא נהנה מהניקיון הזה,

הם מתווכחים בינם לבין עצמם בדירות חמות.