מתעסק בחצאיי אמיתות
גר בפינה נידחת ליד השעון
מתעסק במרזבים חלודים
גר לא איפה שאתם גרים
מותח חבל תלייה אל הגרדומים שבגיהינום
אתם הרגתם אותי בנשיקות של דם
מתכרבל בכדורים ורודים
משתעל דם אל המעקים
אהבה כזאת בה אני דיברתי,
היא לא ברת השגה בעולם הקשה והבודד שלי
היא מוצפת שנאה שאני לא יודע מאיפה,
על עצם דחייתכם את נוכחותי בעולם
היא רוצה לעשות דברים לפני המוות,
שיסמלו נקמה,
בזו שסיממה אותי אחרי הזיון כדי שלא אזכור אותה,
בזו שדפקה לי את המוח כי עזבתי אותה,
בזו שסיממה אותי כדי שאהיה עבד מין לה
הכול קורה סביבי ואני לא מרגיש,
כאילו אני לא כאן, כאילו אני בחלום, כאילו אני מת
ואף עצם מזוין שמכיר אותי לא רוצה להעיר אותי,
אני מרגיש מת
אני מסתובב כמו פקמן,
שומע מוזיקה בלופים, בולע גלולות, ונשמר מפני רוחות,
בחדרים אפלים
אני שונא אנשים
בגדו בי אנשים
יש לי ים של כוח וב.מ.וו שחורה,
לא מוצא מנוח כי אין לי בחורה...
שמתי שני גורמטים ושעון קארטייה,
לכבוד המיועדת מי שלא תהיה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גותהם