פופאיי

והיה לו יום של חופש, אז הוא עישן שלכת,

והלך לבית המרקחת, לחפש מרקחת,

שתעשה לו טוב על הלב

אבל ירדו גשמים, והם היו איומים,

בעיקר כי לא היו לו תחתונים

הידידות שלו ברחו, הידידות שלו בכו,

והוא חיפש מילים לתאר את גודל האכזבה

העיקר שהכול זמין ומהיר ליד המושטת למקלט,

והרוח לא זמינה למטרות רווח נפשי

או אישי, או כספי, או רווחי

ווואו... איזה נוד אני עומד לעשות פה...

כשהוא נתרם למטרות של ניסויים גנטיים,

בבעלי חיים, בבני אדם, בצומח ובדומם,

כשהוא נשאב על-ידי רוחות הזמן,

לעולמות אחרים, לזמנים אחרים

כשהמילה "חיפוש" כבר לא מתארת חיפוש בבית,

אלא חיפוש בגוגל

כשהוא התיישר והתכווץ בהתאם למזג-האוויר

אז הם ידעו שהוא מלפפון, והתייחסו אליו בהתאם

קצצו, קצצו בו, הפכו אותו לסלט

"ב-מה חטאתי?" הוא שאל שוב ושוב,

"הרי לא בחרתי לבוא לעולם,

ולא רק שהגעתי למקום שלא רציתי,

גם הייתי חייב,

לעשות זה וזה וזה,

ולשרת את המבוגרים, ואת העשירים, ואת המדינה, ואת הממסד..."

למה את ככה? אתה לא מתאמץ מספיק.

מה ייצא ממך. 

תביא ציונים. תתאמן. תלמד, תרוץ. תעבוד. תחכים.

תזיין. תקנה. תצפה. תאמין. אל תאמין. 

תנוח. אל תנוח. תנוח קצת. 

תתחתן, תנשום. תפליץ. תתרגל. תשפוט. תהרוג.

אנחנו בני זונות. הם בני זונות. 

הם זה לא אנחנו. כולם אותו הדבר.

אנחנו אריות! אנחנו בסך הכול בני אדם.

יש לנו חולשות, אנחנו חזקים!

אין דבר העומד בפני הרצון, אתה לא יכול לקבל כל מה שאתה רוצה.