פופאיי

הוא מתעייף, אין לו מנוחה,

התנים מייללים בלילה

שמועות על גשם היו ויהיו,

אנחנו חיים על ארגזים

מתעוררים לבוקר שטוף שמש,

ורוחצים את הפנים

השמש חולה והשמיים עכורים,

הם לא מבינים מה הם עושים,

תמיד עושים להם

הירקון מלא עד גדותיו צואה וזוהמה,

וכמו הירקון, ככה בארץ,

הביוב זורם ממש באמצע העיר

אנחנו מתקשטים בפרחים לכבוד חתונת כלולות בשמיים

הילדים נורים עוד לפני שהם יודעים תבונה מה היא,

אסור לסמוך על הדורות היותר מבוגרים

הם יחללו בחליל כמו החלילן מהמלין,

ויקחו את כל הילדים לטבוע בים

אבל אנחנו אנשים טובים,

ומאוד כואב לנו שמכאיבים לנו ולא נותנים לנו להכאיב לאחרים

נתכסה בהרהורי אבלות על מדינה שאיבדה את דרכה,

ולא נחשוב שאולי בעצם סוף-סוף היא דווקא מצאה.