פופאיי

הלך לו הזמן לבלי שוב

העיניים שלה כבר לא עמוקות

הדמעות שוטפות את כל כתלי הבית

אין דרך לצאת מתוך קירות

והאנשים רעבים,

והיא רעבה גם

אני סיימתי את חיי

יש אשליות בקשר ללונדון

יש אשליות בקשר לעולם שבחוץ

את פשר הריצה אני לא מבין,

הרי אין לאן ללכת,

ודבר לא משיגים

מתי שאני רוצה,

אני ישן, אני ישן

ואת אומרת לעולם בחוץ שיכבוש אותך כמו חמוצים

מה לך הוא נתן, מה הוא נתן

רק כאב, ועוני, ומלחמות, ומאבקים,

הוא קילף את עורך מפנייך.