פופאיי

- אני צריך לכבס את התחתונים.

+ מה קרה?

- ראיתי את מיטל.

>>>>>>>>>>>>>

למי שלא הבין,

כל מי שרואה את מיטל גומר בתחתונים.

גם אני ראיתי את מיטל,

אבל זה היה לפני הרבה-הרבה זמן,

כשעוד היינו ילדים.

היא נתנה לי לראות לה את התותה,

אם אני אראה לה את הבולבולון.

היא הייתה מאוד מרותקת לדבר הזה שיש לבנים בין הרגליים,

זה היה לה לא מוכר ולא מובן,

ובטח שהיא לא ידעה איך הוא פועל,

ומה עושים אתו.

טוב...

עכשיו היא כבר יודעת הכול.

>>>>>>>>>>>

- רגע, רגע...

לא רק שהיא יודעת עליו הכול,

היא גם כל הזמן עוסקת בו.

כאילו -

זה מקור ההנאה שלה,

הפרנסה שלה,

התמיכה הנפשית שלה,

והדבר שלמענו היא בכלל חיה.

+ וגם מקור הנוזלים שלה...

>>>>>>>>>>

למי שלא הבין,

היא שותה את החילבה מהארנב הלבן.

אני קורא לו הארנב הלבן,

אבל היא מתעקשת לקרוא לו "מקור החיים",

אני לא יודע למה

בכל מקרה,

הארנב הלבן משקה אותה, מאכיל אותה,

מפרנס אותה, ושומר על שפיותה

בלעדיו לא היה לה כלום,

פשוט כלום

אני צודק?

- היה לי אותי...

אתה לא מעניין אותה,

אלא מה שבין הרגליים שלך

- יש לי תחביבים...

היא אוהבת את השירה שלי...

(כולם -) פחחח.... חחח...

>>>>>>

למי שלא הבין,

מיטל מעמידה פנים שהיא מתעניינת בבן-אדם,

רק בגלל הארנב הלבן שלו.

בשבילה לא הארנב הלבן מחובר לגברים,

אלא הגברים מחוברים לארנב הלבן,

והם, הגברים, הם מערכת תמיכה לארנב הלבן

ככה היא רואה את זה.

- הארנב הלבן... חלומה של כל אישה... סטרייטית.