פופאיי

התעוררתי עירום, השקט חתך בתוכי

כל ניסיון לזכור חלום הוא מעל לכוחי

כך חיינו עוברים, היינו צעירים ויפים

חצינו את כל הצמתים באורות תמרורים אדומים

כעת השקט שלפני הסערה,

לילה, זה תופס אותי לא מוכן

אני מביט לתוך המערה האדומה,

כששני גמדים באים אליי, שואלים -

"מה נשמע?"

הכול בסדר, אני אומר,

יש לי גדול, אבל לא גדול כמו המגדלים

הם צוחקים

מה אתם צוחקים, קטנטנים, אני אומר,

והם מחמיצים פנים

"זה לא יפה לקרוא לנו קטנטנים," הם אומרים,

ואני מתנצל, זה היה שגוי מצדי

יש לי עגיל בזין, אני אומר

"יש לנו עגילים ברקטום," הם אומרים

בגלל זה שהלכתי לקנות קרמבו,

הייתה תאונת שרשרת ליד צומת מסובים

אבנים ירוקות נזרקו לתוך בריכות,

ודגים קטנים עדיני סנפיר שחו ביינות להריסות

"אנחנו במנוסה, הכול פה זז," אומר לי,

איזה אחד עם כובע קש על הראש

וכבר נס על רגליו הארוכות,

כאילו לחפש את זאת שאין לה כלב

"זו תקופה של בלבול חושני," אומר קול לצדי

אישה צעירה מלאה שדיים ושפתיים,

ובושם משכר חושים

"הם חושבים שהם ימצאו את אלוהים,

איזה טיפשים,"

אולי זה חלק מהאמונה שהאלוהים שלי נכנס בך, אמרתי לה

"תכניס בי את האלוהים שלך," היא ביקשה

אנחות כאלה לא שמעתי הרבה זמן,

מן בכי כזה מיילל מוכה גורל

דמעות כאלה עגולות כמו פנינים,

מים זורמים מהברזים

פה פעור בלי עיניים בתוכו,

לפחות לא כאלה שיכולות לראות

ושמיים כאלה סגולים-צהובים,

מלאים שמשות, כוכבים וירחים.