פופאיי

- אני צריך לכבס את התחתונים.

+ מה קרה?

- ראיתי את מיטל.

>>>>>>>>>>>>>

למי שלא הבין,

כל מי שרואה את מיטל גומר בתחתונים.

גם אני ראיתי את מיטל,

אבל זה היה לפני הרבה-הרבה זמן,

כשעוד היינו ילדים.

היא נתנה לי לראות לה את התותה,

אם אני אראה לה את הבולבולון.

היא הייתה מאוד מרותקת לדבר הזה שיש לבנים בין הרגליים,

זה היה לה לא מוכר ולא מובן,

ובטח שהיא לא ידעה איך הוא פועל,

ומה עושים אתו.

טוב...

עכשיו היא כבר יודעת הכול.

>>>>>>>>>>>

- רגע, רגע...

לא רק שהיא יודעת עליו הכול,

היא גם כל הזמן עוסקת בו.

כאילו -

זה מקור ההנאה שלה,

הפרנסה שלה,

התמיכה הנפשית שלה,

והדבר שלמענו היא בכלל חיה.

+ וגם מקור הנוזלים שלה...

>>>>>>>>>>

למי שלא הבין,

היא שותה את החילבה מהארנב הלבן.

אני קורא לו הארנב הלבן,

אבל היא מתעקשת לקרוא לו "מקור החיים",

אני לא יודע למה

בכל מקרה,

הארנב הלבן משקה אותה, מאכיל אותה,

מפרנס אותה, ושומר על שפיותה

בלעדיו לא היה לה כלום,

פשוט כלום

אני צודק?

- היה לי אותי...

אתה לא מעניין אותה,

אלא מה שבין הרגליים שלך

- יש לי תחביבים...

היא אוהבת את השירה שלי...

(כולם -) פחחח.... חחח...

>>>>>>

למי שלא הבין,

מיטל מעמידה פנים שהיא מתעניינת בבן-אדם,

רק בגלל הארנב הלבן שלו.

בשבילה לא הארנב הלבן מחובר לגברים,

אלא הגברים מחוברים לארנב הלבן,

והם, הגברים, הם מערכת תמיכה לארנב הלבן

ככה היא רואה את זה.

- הארנב הלבן... חלומה של כל אישה... סטרייטית. 

המפלצת הקטנה נעלבה מאוד שקוראים לה מפלצת

"אני לא מפלצת, אני צפרדע!" היא מחתה בעלבון

"אנחנו מצטערים מאוד," אמרו היבחושים,

"אבל את מפלצת ענקית, נוראה ואכזרית,

וגם מכוערת!"

"אני לא מכוערת, אני יפה!" קראה לעומתם הצפרדע,

"ואני לא ענקית, נוראה ואכזרית, ובטח שלא מפלצת!"

"את כן!" קראו היבחושים, "את מכוערת ברמות,

ואת רעה כי את אוכלת אותנו, ואת מפלצת בגלל...

הלשון הזאת שיוצאת לך מהפה."

"כן? כן? ככה אתם מעליבים אותי?

אני אראה לכם מה הלשון הזאת מסוגלת לעשות!"

קראה הצפרדע בזעם, ולכדה יבחוש אחר יבחוש,

ובלעה אותם

"יימתקו לכם מיצי קיבתי!" היא קראה בניצחון

ואז עבר ילד קטן ראה את הצפרדע

"וואו... צפרדע!" התלהב הילד

-סוף-סוף יצור שמתפעל ממני ומיופיי!- חשבה הצפרדע,

והבליטה את חמוקיה וגווניה

"בואי, מיצי... בואי, מיצי..." קראה לה הילד בתנועת אצבע מוזרה

-מה יש לו זה?- חשבה הצפרדע.

לקחתי את הלוויתן והגעתי לדלפק במלון פלמינגו

המקום שרץ שוטרים לפני הוועידה,

לאף-אחד מהם לא היה מושג ש-רק בדרך לכאן,

עברתי על לפחות עשרים חוקים פדרליים

פקיד הקבלה התווכח בנימוס עם מפקד משטרה קטן וקולני,

שהתעקש שזה המקום שלו להיות, כלומר במלון,

בעוד הפקיד הסביר לו בנימוס ענוג שהוא נרשם באיחור,

ולכן יהיה עליו לעבור למלון אחר מרחק 16 רחובות מכאן

קלטתי את המשחק של הפקיד -

השוטר צדק, אבל הפקיד היה פעם נער פוחז שנדפק על-ידי המשטרה,

והחליט להחזיר לשוטר מנה אחת אפיים

"אם אפשר רק רגע..." נכנסתי ביניהם,

"אני רשום לחדר," והצגתי את עצמי

"בוודאי, מה דיוק, כרטיס האשראי שלך טוב מאוד,

ברוך הבא, אם תרצה משהו חייג תשע,"

נער המזוודות ניגש אליי, ואמרתי שאין צורך,

אך נתתי לו חמש דולר

כל אותה העת עמד מפקד המשטרה הקטן,

והביט בדרך בה קיבלו אותי יפה ובקלות,

בהשתוממות גמורה,

הייתי אומר אף תדהמה

הגעתי לחדר, ושם כבר חיכה לי ידידי העורך-דין,

אבל אתו הייתה מישהי לא צפויה

"תכיר את ידידתי פיונה," הוא הציג אותה לפניי,

"נפגשנו במטוס, היא הייתה בדרך להופעה של ברברה סטרייסנד"

פיונה הזו התרוצצה מוכת אימה מהופעתי,

והרגשתי שהיא מרגישה מאוימת,

גם ידידי הרגיש

"זה דיוק, ידיד ותיק ועיתונאי מפורסם,

בזכותו תוכלי לפגוש את ברברה אישית"

היא לא נראתה אוהדת במיוחד

"הוא משלם על החדר הזה, בובה..." הוא ניסה צעד נואש

רציתי להעמיד פנים ש-כל המצב הזה לא מעניין אותי במיוחד,

והעברתי מבט שטוח על פני החדר

היו שם ציורים תלויים על הקירות של ברברה,

לפחות עשרים ציורים

"יפה, נכון?" אמר ראול ידידי,

"פיונה רוצה למסור את הציורים לברברה,"

ואז הוסיף בנימת תוכחה - "באופן אישי,"

"כן, יפה מאוד, תעזור לי עם החפצים מהאוטו,"

החפצים היו מזוודות מלאות חומרים,

לכן לא רציתי לערב את המלון בהעברתם לחדר

"בוודאי,"

בדרך אמרתי לו - "צריך להיפתר ממנה,"

"אני יודע," אמר ידידי ראול בעצב,

"הייתי צריך סקס קצת, זה הכול,"

"תקעת אותה?"

"כן, על אסיד, היא כמו נמרה,"

"טוב, עכשיו זה נגמר,"

"מה נעשה איתה?"

"ניקח אותה למדבר, ונרוצץ לה את הגולגולת,"

"לא," אמר ראול, "אני דווקא מחבב אותה,"

"אז נמכור אותה לזנות,"

"היא דתייה!"

"אלו הכי חמות,"

בסופו של דבר העברנו אותה למלון אחר,

בהבטחת שווא שנצטרף אליה,

ואז נכנסנו לחדר והתמסטלנו בחומרים כדי להיות מוכנים,

לוועידת המשטרה נגד סמים מסוכנים שהיה עלינו לסקר באותו הערב. 

כל הדרך ללאס ווגאס,

מכאן במכונית אדומה פתוחה מה אני קורא לה הכריש

ללכת שבי אחר הזונות צבועות השיער,

הסופרות כסף בבנקים בציפורניים מודבקות,

מה קוראים אותן דילריות,

וסוחרי סמים קטנים עם אצבע קטנה בה הציפורן ארוכה,

מה קוראים אותם בלדרי סמים לתת לי טעימה

אני הולך שבי אחר המדבר הפתוח בלב המאפלייה של שיא החום,

במסעדת דרכים זולה ומוזנחת מאוד,

בה אני צריך לסדר את הראש עם הבירה החביבה עליי - מכבי,

ויש שלט גדול על הפתח של המסעדה "בירה", 

ולא מוכרים שם אוכל ולא יודע למה קראתי לה מסעדה,

אין שם כלום, אפילו לא משקאות אחרים חוץ מ"בירה"

שוטר התנועה המקומי היה מלא שכל,

אבל גם מבדח,

כשהוא ייעץ לי לישון אצלם במחסן,

כי לא ישנתי שלושה-ארבעה ימים,

והמחסן היה בעצם אסם עם שעורה,

ומפוזרים כלי עבודה, כמו מחרשה,

כי כנראה מגדלים משהו במדבר הזה, אבל אני לא ראיתי כלום,

והמחסן היה של המסעדה שלפעמים נותנים למישהו לישון באסם,

שהם קוראים לו מחסן,

אבל דווקא יש שם מיטה והם אפילו דואגים להחליף מצעים נקיים לכל אדם שבא,

והשוטר הזה, ממזר פיקח בן-זנונים, ראה את קרטון הבירה באדוויזר על המושב האחורי,

ובכלל לא שמתי לב שהייתה לי פחית בירה ביד כשנהגתי 180 קמ"ש על הכביש הרחב הנקי,

עד שהוא עמד מולי וחייך אליי, כאילו אמר שהוא יודע שאני סתם באתי לעשות חיים,

אבל הסתבכתי בדרך עם עצמי

"תישן כמה שעות במחסן, ואז תמשיך," אמר וחייך,

וגם העיניים שלו צחקו כאילו אני ליצן,

ואולי באמת נראתי והתנהגתי כמו ליצן

"אבל אני צריך להגיע להוליווד עד הערב,

ואם אירדם, לא אצליח להתעורר עשרים שעות"

אמרתי בטמטום גמור,

כי הרי השוטר יכול לעצור אותי עם כל הצידוק שבעולם,

אבל הוא נותן לי ספייס, כי אולי באמת הוא שוטר שאוהב פושטקים,

כמוני

"אתה בטוח שאתה מעדיף לנהוג?" הוא שאל אותי,

וראיתי את הדריכות בעיניו,

וראיתי עוד בעיניו שהוא יודע שראיתי את הדריכות בעיניו

השוטר הזה היה בן-זנונים פיקח מאוד

"אתה צודק, אני חושב שאני אלך לישון קצת,"

"בחור טוב," הוא אמר וליטף את הלחי שלי,

אם הוא היה יודע מי אני בניו-יורק, הוא לא היה מסתכל לי בעיניים

ועכשיו אני יושב במסעדה בה מגישים רק בירה,

חושב על השוטר ועל הטרפיסט שראה אותי חולף לידו,

וחושב לחזור ללאס ווגאס במקום להמשיך להוליווד

מאוורר התקרה מסתובב באיטיות, 

הזיעה מציפה לי את הפנים,

המוכר היהודי שיושב בצד מביט בי בחשד,

ואני שומע בתיבת הנגינה שיר עם פזמון -

"הו, אימא, האם זה באמת הסוף?"

שמישהו הואיל בטובו לדאוג שיתנגן כדי לפזר לי מלח על הפצעים

אני מטלפן לעורך-הדין שלי -

"מאנייק, אתה לא יודע איך סיבכת אותי!"

"אתה סיבכת את עצמך," הוא אומר בקול מתנשא, ואני יודע שהוא על סמים,

"סידרתי לך מכונית חלופית בלוס ווגאס, מה אתה עושה באמצע המדבר?

קח את התחת שלך בחזרה לשם".

כאילו, הייתה אחת שליד הגיל בבלוג,

היה כתוב 2,

והיא הציעה כאילו בתמימות למי שרוצה ללכת איתה לים,

זה היה בקיץ

ומישהו כתב -

"בת שנתיים? לאאא..."

אז היא אשכרה הסבירה לו שהיא לא בת שנתיים,

ופשוט הבלוג קיים שנתיים, וזה הגיל של הבלוג.

אני לא יודע אם הוא האמין

אני עף מסביב לעולם,

מסביב לעולם, מסביב לעולם

ויש לי גלידה שלא נמסה,

לא נמסה, לא נמסה

ואני אוהב את הפטמות שלך זקורות,

פטמות זקורות, פטמות זקורות

אני רוצה לדחוף לך אותו עד הסוף,

עד הסוף, עד הסוף

יש לך שדיים נפלאים,

שדיים נפלאים, שדיים נפלאים

וגם פות חמוד,

פות חמוד, פות חמוד

אני רוצה ללקק לך את הרקטום

ללקק לך את הרקטום, ללקק לך את הרקטום

ושתגמרי עד קצות האצבעות,

קצות האצבעות, קצות האצבעות

את מעמידה לי אותו כל פעם מחדש,

מעמידה אותו, מעמידה אותו

יש לי זין ש-כל הזמן רוצה להיות בתוכך,

להיות בתוכך, להיות בתוכך

הזין שלי קשה כשאני חושב עלייך,

זין קשה, זין קשה

אני רוצה לקשור אותך ולהצליף בך,

להצליף בך, להצליף בך

ושתגלגלי את הביצים שלי בפה שלך כמו גולות,

הביצים שלי, הביצים שלי

אני רוצה לגמור לך על הפרצוף,

על הפרצוף, על הפרצוף

ואת תלקקי את שאריות הזרע עם הלשון,

עם הלשון, עם הלשון

תמיד תהיי רטובה כשתחשבי עליי,

תהיי רטובה, תהיי רטובה

וכל הזמן תייחלי שאני אזיין אותך,

אזיין אותך, אזיין אותך.