פופאיי

אם אני לא עייף באמת

רק מותש

ישנתי הרבה והמוח טוחן מחשבות

אני שם את הראש על הכרית,

ומרגיש כמו גרוטאה

כמו גוש שמישהו מילא בהמון סמרטוטים

אז אני אומר באמת אין לי כוח

אבל לכתוב זו מנוחה בצורה כלשהי

ואני מפהק,

ופרפרים ופרחים יוצאים לי מהפה.

>>>>>>>>>>>

לפני שהכרתי אותה - הייתי כל יכול

הייתי מסתובב בברים שיכור כמו לוויתן

אבל מאז עברו הרבה משקאות על הדלפק,

הפכתי צנוע, אפשר לומר נחבא אל הכלים

כולם שאלו מה זה קרה לגיא,

אני לא עניתי, גם לא גיא

כל היום הייתי מתקתק לה את אהבתי,

אבל היא לא הבינה שהדרך לאהבה עוברת קודם דרך שנאה

זה לא שהסתדר לי, פשוט צלחתי את הנהר,

והנהר נהר שנאה הוא, קוצף ושוצף עד מאוד

יש מטעני ילדות, יש אם אתם מבינים - ילדות מחורבנת

כשלוקחים אותך מהמיטה כל בוקר לבית הסוהר הגדול בשמיים של משרד החינוך

שם לא בדיוק לומדים, וגם לא מחנכים,

שם הולכים מכות כל הילדים, ערימת ילדים,

ומאחלים זה לזו לזה במתיקות מוות בייסורים

אחר-כך אמור להיות צבא, ואתה חיה זועמת,

יוצא אל החיים האזרחיים כמו שועל רעב משחר לטרף

מי יסדר לך את הראש, מי יגיד לך באמת מה רע ומה טוב

מסע של שנים ארוכות, ואין לך מושג, ואתה בן 21

הרבה זיונים, סמים ואלכוהול, וזה מוזר שזה מפליא את ההורים,

הם בעצמם עשו את זה בשנות התשעים

עם הראש באדמה וחלומות במרומים,

אתה מלקט ממתקים קטנים מתוך העננים

בטח שיהיה בסדר, אתה אומר, אבל אתה לא בטוח

למען האמת אין לך שמץ של מושג ירוק.

לפני שהכרתי אותה הייתי כל יכול,

הסתובבתי בעיר גאה כמו תרנגול

מאז עברו הרבה מים בניאגרה

הייתה זו חבצלת ששינתה אצלי הכול,

אמרה אין אגו, נגמרו ההתרברבויות

השאירה אותי לבד נעול במרתף

השאירה אותי כל החורף בחושך מוחלט,

לשמוע אינדונזית של ילדי הכפר.

<<<<<<<<<<<<<<<

היה זה יום יפה, השמש זרחה בשמיים,

השאירה עקבות של זהב נוצץ על גופי

הלכתי לי בשקט לגן הציבורי,

ומה ראיתי?

את לה-לה-לה-לה-לו

מחייכת מעט, מביטה בעיניי

יש לך איכויות מסוימות

אם אני גורם לך להזיע, אל תזיעי יותר,

אני במקרה מוכר דיאו, כדי שתריחי טוב

וקצת צבע פה ושיפוץ שם,

וכולם ייראו אותך זוהרת ומושלמת,

בעינייך הגדולות הכחולות הבהירות,

וישירו -

לה-לה-לה-לה-לו

כן, אני רוצה שתזיעי,

תזיעי עוד, תזיעי הרבה

יש שמש בשמיים, תזיעי עוד טיפה

אני במקרה מוכר דיאו, כדי שתריחי טוב.

התעוררתי עירום, השקט חתך בתוכי

כל ניסיון לזכור חלום הוא מעל לכוחי

כך חיינו עוברים, היינו צעירים ויפים

חצינו את כל הצמתים באורות תמרורים אדומים

כעת השקט שלפני הסערה,

לילה, זה תופס אותי לא מוכן

אני מביט לתוך המערה האדומה,

כששני גמדים באים אליי, שואלים -

"מה נשמע?"

הכול בסדר, אני אומר,

יש לי גדול, אבל לא גדול כמו המגדלים

הם צוחקים

מה אתם צוחקים, קטנטנים, אני אומר,

והם מחמיצים פנים

"זה לא יפה לקרוא לנו קטנטנים," הם אומרים,

ואני מתנצל, זה היה שגוי מצדי

יש לי עגיל בזין, אני אומר

"יש לנו עגילים ברקטום," הם אומרים

בגלל זה שהלכתי לקנות קרמבו,

הייתה תאונת שרשרת ליד צומת מסובים

אבנים ירוקות נזרקו לתוך בריכות,

ודגים קטנים עדיני סנפיר שחו ביינות להריסות

"אנחנו במנוסה, הכול פה זז," אומר לי,

איזה אחד עם כובע קש על הראש

וכבר נס על רגליו הארוכות,

כאילו לחפש את זאת שאין לה כלב

"זו תקופה של בלבול חושני," אומר קול לצדי

אישה צעירה מלאה שדיים ושפתיים,

ובושם משכר חושים

"הם חושבים שהם ימצאו את אלוהים,

איזה טיפשים,"

אולי זה חלק מהאמונה שהאלוהים שלי נכנס בך, אמרתי לה

"תכניס בי את האלוהים שלך," היא ביקשה

אנחות כאלה לא שמעתי הרבה זמן,

מן בכי כזה מיילל מוכה גורל

דמעות כאלה עגולות כמו פנינים,

מים זורמים מהברזים

פה פעור בלי עיניים בתוכו,

לפחות לא כאלה שיכולות לראות

ושמיים כאלה סגולים-צהובים,

מלאים שמשות, כוכבים וירחים.

הוא משתלב בכל מיני מדעים

אבא שלי עובד בנמל

יש לי גיטרה עם ארבעה מיתרים

שני המיתרים המרכזיים נקרעו,

זה אחר זה

הלכתי לאיש הגדול,

אמרתי מה אני אעשה,

הגיטרה שלי קרועה

הוא יש לו אגו גדול,

הביט עליי ברוגז, הביא לי מיתרים

"מה אתה רוצה ממני?" אמר,

"אי-אפשר ככה,"

מתחתי את המיתרים על הגיטרה,

אפשר להסתדר איתם

ובאמת לא אכפת לי להתחתן אתך,

כאילו למה לא

את אחלה אישה בשבילי,

אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה,

משפחה, בית, ילדים, עבודה וכל העסק

סבתא שלך קוראת לי בכף הרגל,

במקום ביד,

ואומרת לך בשפה זרה

כנראה שזה משהו חיובי, עם עוקץ קטן,

אומרת בדרך אגב

יש לך תיאבון,

ולי יש חשק וכוח לספק את התיאבון

אבל אנחנו מבינים שאנחנו חולמים,

ואת מתחילה להתפרק,

לכעוס ולהתנהג בצורה חסרת הגיון,

ולי כבר לא אכפת

אני מחכה שהראש שלך יסתדר,

ואם לא יסתדר - אני הולך,

גם ככה בעצמך כבר לא תרצי.

>>>>>>>>>>>>>

אבל באמת בודהה היה אדם גדול,

איך שמסתכלים על זה,

למרות שאני חושד שרוב הסיפורים עליו מצוצים מהאצבע

הייתי רוצה ספר בו יש סיפורים על מעשיו, דבריו וחוכמתו של בודהה,

גם אם זה לא בדיוק אחד-לאחד,

אבל מעיד על השקפת העולם שיצר.

>>>>>>>>>>>>>>

>>>>>>>>>>>>>>>>>

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<

משמחים אותי עם בלונים,

וכל מיני סרטים צבעוניים,

וקונפטי, ועפיפונים

ויש להם כדורים פורחים

אולי הם חושבים שהגעתי לנחלה,

אבל הדרך עוד ארוכה

ובכלל החיים זה לא משהו שנגמר במטרה

אבל אני עוד חי בכל זאת,

ואולי לא מוצא חן בעיניהם,

כי הם צריכים לשלם לי ביטוח לאומי,

אבל גם על הקצה,

מה שאומרים על הקסקס,

אני עוד בועט.

>>>>>>>>>>>>

בכלל יכולתי להיות איש עשיר,

שגורם לאנשים קשיי יום לעבוד בשבילו,

בשביל גרושים

בזמן שהוא מרחיב את האימפריה הכלכלית שלו,

כי מה יש לו לעשות חוץ מזה בכסף

אבל אני הולך לפי דבר אלוהים,

לפי החוקים של עולם האמת,

ולא העולם הזה.

>>>>>>>>>>>

עשירים-עשירים,

אבל כל הכסף שבעולם,

שעשקו מאנשים קשיי יום,

לא יספיק להם לקנות כוס מים,

בגיהינום.

לו היה לי פיצה...

אולי אם היה לי פיצה, הייתי אוכל אותה

הייתי אוכל אותה כמו שרעב מאוד יודע לאכול פיצה,

בצורה אכזרית

אבל אין לי פיצה,

אז אכלתי קצת אפרופו,

וניצלתי את הצורה המוזרה שלו בשביל לנגב בו גבינה

ואכלתי גם במבה,

ומלפפון אחד, ועגבנייה

אבל לו הייתה לי פיצה... זה היה יכול להיות אחלה

עם בצל כדי להזרים חומרים טובים לדם

בינתיים אנחנו לא אוכלים פיצה,

רק את הלב,

אני והתולעים שלי

אולי אני אוכל קובה,

אני חושב שאני אוכל קובה

או פיצה.

>>>>>>>>>>>>>

זה כדי לעשות לכם תיאבון -

>>>>>>>>>>>>>>>

וזה כדי לעשות לכם יותר תיאבון -

>>>>>>>>>>>>

הגדלים של התמונות לא באחריותי,

אני רק פועל פה.