פופאיי

כזאת חמודה, מתוקה, מרמלדה,

הקצפת בתוך הקפה שלי,

הדובדבן על העוגה שלי...

אני משוגע על הספרדייה

אישה כזו מושלמה לא ראיתי הרבה ימה

היא מכינה את החביתה הכי טובה בעולם

נוזל עם מיצי חלמון, והחלבון חלומי...

תמיד נקייה ורכה, עם כל הקימורים הנשיים,

מדברת איתי דיבורים בטעמים,

אני יכול לזהות -

חמוץ, מתוק, מלוח, חריף, מר,

טעם של בננה בדבש

היא מטפלת בי כמו הייתי תינוק,

"אתה המאמי שלי,"

ומשתגלת איתי כמו הייתי גבר גברי,

"אתה האריה שלי,"

התחת שלה הוא הדבר הכי נדיר שיש,

צמיגי, קפיצי, רך, מוצק, עגלגל,

כמו שהירח צריך להיראות.

אני אוהב אותך, מיקרו פלטה

את היפה בנשים

חן הליכותייך ידוע בכל העיר,

וכן יופי עינייך וסומק שפתייך

הינך נשית באופן חורג מהרגיל,

עד כדי כך שמבט בך מעורר זקפה מיידית

אכן, הינך יפה, מיקרו פלטה,

וכל גברברי העיר יוצאים מגידרם כדי לזכות בחסדייך

שמך ידוע בכל רחוב וסמטה,

אומרים "זו האישה שעליה חתומה המילה 'ענוגה'."

קולך כה רך, כמו לחן שמיימי,

ואצבעות ידייך דקות, ארוכות וחטובות

הילוכך נראה כריקוד, כתעתוע גן-עדני,

וזוהר שיערך השופע מהלך קסמים בברים ובמועדונים

תסלחי לי, אך נפלה עליי תוגה,

ולא אוכל עוד לתאר את קסמייך

בכל אשר תלכי, מלאכים שומרים צעדייך.

מצב הרוח שלי הוא אופקי. אתה יודע מה זה אופקי? אני לא זזה מכאן כל עוד אתה סותם את הפה. אתה מתקשה להבין? כלומר, אני אלך מכאן, רק אחרי שתגיד לי למה אתה כועס עליי כל-כך. לא רוצה להגיד? אז אני לא הולכת. אני נתתי לך כל מה שאישה יכולה לתת לך בתור חברה. אני הקשבתי לצרות שלך, וזה לא היה קל, תאמין לי, ניפחת לי את השכל. אני עזרתי לך, תמכתי בך, הייתי שם בשבילך. זה לא עושה לך כלום? אז אני אמשיך. אני אהבתי אותך בתור חבר, והרשיתי לך לאהוב אותי בתור חברה. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל כשגבר אוהב אישה, זה לא תמיד קל לאישה, כי הוא רוצה דברים, למרות שזה מחמיא. ובכל זאת נתתי לך לאהוב אותי. להמשיך? לא מדבר? אני אמשיך. אני יודעת כמה בן-אדם נזקק לאהוב, למעשה בן-אדם נזקק לאהוב יותר משהוא זקוק להיות נאהב. זה נכון גם לגבר וגם לאישה. יכולתי להפנות לך עורף, יכולתי לזלזל באהבה שלך, או אפילו להיות רעה כזאת שלא תאהב אותי שוב, כי בעצם מה אני צריכה שגבר שהוא רק חבר יאהב אותי? אבל אני המשכתי לתת לך לאהוב אותי, והתנהגתי בטבעיות, ולא עשיתי את אחד הטריקים המלוכלכים שהיו קורעים לך את הלב, כי אהבת אותי, וקורעים לי את הלב, כי הייתי מתנהגת כמו מכשפה ופוגעת באדם שאני אוהבת. ועכשיו אני קצת אסביר שאתה, האדם שאני אוהבת, זו אכן אהבה, אבל לא בקטע רומנטי, אלא אהבתי אותך כחבר. זה גם לא אפלטוני, כי אין דבר כזה ממש אהבה אפלטונית בין אנשים שלא גדלו יחד מילדות, אבל כמו ששני חברים אוהבים זה את זה, וכמו ששתי חברות אוהבות זו את זו, אני אהבתי אותך, כמו שאתה אהבת אותי, והיצר הוא דבר שלא ממש בשליטתנו, אז לא נדבר עליו, אחרי הכול יש לנו גם ראש חושב. אז איפה הייתי? כן, היינו חברים, כמו שני חברים, וכמו שתי חברות, אז מה התקלקל בעצם? מה שמתקלקל בין שני חברים ושתי חברות, הם מתחילים לפתח אגו. אגו, מילה גדולה, מילה שמנה, אבל היא מפרידה בין בני-אדם, גם בין בני-משפחה, גם בין זרים. עכשיו, אני החלטתי לוותר על האגו שלי, ולנסות ליישר את ההדורים. כן, גם לי היה אגו. אבל אתה עדיין מחזיק באגו שלך כל-כך חזק, ועושה כל מיני חשבונות בראש של דברים שקרו, כשאתה שוכח שכולנו בני-אדם, ובני-אדם טועים, וגם משתנים. וכשנפל האגו שלי, חשבתי - רגע, אני אוהבת את הבן-אדם הזה, אני רוצה שנמשיך להיות חברים, ואתה עדיין מסתכל עליי כאילו אני איזו אויבת. אולי אתה טועה בהנחות שלך לגביי, ועושה לעצמך כל מיני חשבונות לא נכונים, והאמת - הם כבר לא תקפים. אז אני פה לגשר על העבר, ולהגיד - שלום, חברי היקר, לא ראיתי אותך המון זמן, והתגעגעתי, מה שלומך? "יש שיר ששמעתי, והוא מצחיק אותי, רוצה לשמוע?"