פופאיי

אם אני לא עייף באמת

רק מותש

ישנתי הרבה והמוח טוחן מחשבות

אני שם את הראש על הכרית,

ומרגיש כמו גרוטאה

כמו גוש שמישהו מילא בהמון סמרטוטים

אז אני אומר באמת אין לי כוח

אבל לכתוב זו מנוחה בצורה כלשהי

ואני מפהק,

ופרפרים ופרחים יוצאים לי מהפה.

>>>>>>>>>>>

לפני שהכרתי אותה - הייתי כל יכול

הייתי מסתובב בברים שיכור כמו לוויתן

אבל מאז עברו הרבה משקאות על הדלפק,

הפכתי צנוע, אפשר לומר נחבא אל הכלים

כולם שאלו מה זה קרה לגיא,

אני לא עניתי, גם לא גיא

כל היום הייתי מתקתק לה את אהבתי,

אבל היא לא הבינה שהדרך לאהבה עוברת קודם דרך שנאה

זה לא שהסתדר לי, פשוט צלחתי את הנהר,

והנהר נהר שנאה הוא, קוצף ושוצף עד מאוד

יש מטעני ילדות, יש אם אתם מבינים - ילדות מחורבנת

כשלוקחים אותך מהמיטה כל בוקר לבית הסוהר הגדול בשמיים של משרד החינוך

שם לא בדיוק לומדים, וגם לא מחנכים,

שם הולכים מכות כל הילדים, ערימת ילדים,

ומאחלים זה לזו לזה במתיקות מוות בייסורים

אחר-כך אמור להיות צבא, ואתה חיה זועמת,

יוצא אל החיים האזרחיים כמו שועל רעב משחר לטרף

מי יסדר לך את הראש, מי יגיד לך באמת מה רע ומה טוב

מסע של שנים ארוכות, ואין לך מושג, ואתה בן 21

הרבה זיונים, סמים ואלכוהול, וזה מוזר שזה מפליא את ההורים,

הם בעצמם עשו את זה בשנות התשעים

עם הראש באדמה וחלומות במרומים,

אתה מלקט ממתקים קטנים מתוך העננים

בטח שיהיה בסדר, אתה אומר, אבל אתה לא בטוח

למען האמת אין לך שמץ של מושג ירוק.

לפני שהכרתי אותה הייתי כל יכול,

הסתובבתי בעיר גאה כמו תרנגול

מאז עברו הרבה מים בניאגרה

הייתה זו חבצלת ששינתה אצלי הכול,

אמרה אין אגו, נגמרו ההתרברבויות

השאירה אותי לבד נעול במרתף

השאירה אותי כל החורף בחושך מוחלט,

לשמוע אינדונזית של ילדי הכפר.

<<<<<<<<<<<<<<<

היה זה יום יפה, השמש זרחה בשמיים,

השאירה עקבות של זהב נוצץ על גופי

הלכתי לי בשקט לגן הציבורי,

ומה ראיתי?

את לה-לה-לה-לה-לו

מחייכת מעט, מביטה בעיניי

יש לך איכויות מסוימות

אם אני גורם לך להזיע, אל תזיעי יותר,

אני במקרה מוכר דיאו, כדי שתריחי טוב

וקצת צבע פה ושיפוץ שם,

וכולם ייראו אותך זוהרת ומושלמת,

בעינייך הגדולות הכחולות הבהירות,

וישירו -

לה-לה-לה-לה-לו

כן, אני רוצה שתזיעי,

תזיעי עוד, תזיעי הרבה

יש שמש בשמיים, תזיעי עוד טיפה

אני במקרה מוכר דיאו, כדי שתריחי טוב.

מה, אתה שותה את נס הקפה, את הקפה הזה,

ולא מכניס לתוכו סוכר, אולי תכניס

אתה עומד לפני הכיסא, הכיסא הזה,

ולא רואה מי יושב בו, אתה או אני

כי היא גומרת מ-סיכה ועוד סיכה בעור הקשה,

כמו ציפור קטנה שנלחמת בפיל גדול וקשיש

הימים ימי שרב, וחושך של גשם זורם בחלונות

הם מתעקשים על להיות, והם מתעקשים על לא להיות,

אני לא פה ולא שם, לא זה ולא זה,

יש לי נקודה קטנה ממנה אני מתחיל,

ואני עובר לנקודה הבאה, זה לא קשה

עד שמ-כל חיבור הנקודות יוצאת צורה,

זו לא הצורה שלי ואותה לא אראה

השתקפות שלי במימי האגם.

התעוררתי עירום, השקט חתך בתוכי

כל ניסיון לזכור חלום הוא מעל לכוחי

כך חיינו עוברים, היינו צעירים ויפים

חצינו את כל הצמתים באורות תמרורים אדומים

כעת השקט שלפני הסערה,

לילה, זה תופס אותי לא מוכן

אני מביט לתוך המערה האדומה,

כששני גמדים באים אליי, שואלים -

"מה נשמע?"

הכול בסדר, אני אומר,

יש לי גדול, אבל לא גדול כמו המגדלים

הם צוחקים

מה אתם צוחקים, קטנטנים, אני אומר,

והם מחמיצים פנים

"זה לא יפה לקרוא לנו קטנטנים," הם אומרים,

ואני מתנצל, זה היה שגוי מצדי

יש לי עגיל בזין, אני אומר

"יש לנו עגילים ברקטום," הם אומרים

בגלל זה שהלכתי לקנות קרמבו,

הייתה תאונת שרשרת ליד צומת מסובים

אבנים ירוקות נזרקו לתוך בריכות,

ודגים קטנים עדיני סנפיר שחו ביינות להריסות

"אנחנו במנוסה, הכול פה זז," אומר לי,

איזה אחד עם כובע קש על הראש

וכבר נס על רגליו הארוכות,

כאילו לחפש את זאת שאין לה כלב

"זו תקופה של בלבול חושני," אומר קול לצדי

אישה צעירה מלאה שדיים ושפתיים,

ובושם משכר חושים

"הם חושבים שהם ימצאו את אלוהים,

איזה טיפשים,"

אולי זה חלק מהאמונה שהאלוהים שלי נכנס בך, אמרתי לה

"תכניס בי את האלוהים שלך," היא ביקשה

אנחות כאלה לא שמעתי הרבה זמן,

מן בכי כזה מיילל מוכה גורל

דמעות כאלה עגולות כמו פנינים,

מים זורמים מהברזים

פה פעור בלי עיניים בתוכו,

לפחות לא כאלה שיכולות לראות

ושמיים כאלה סגולים-צהובים,

מלאים שמשות, כוכבים וירחים.

אני מתרשם שאתה רוצה מציצה

אני מקווה לא ממני

בכלל יש לך ריבועים בבטן,

ובטן שטוחה

אפשר לשחק על הבטן שלך דמקה

אבל אתה כל הזמן רץ מ-פה לשם,

לא מוצא מנוחה

איזה צורך אתה מנסה למלא?

ריקנות כזאת בבטן,

שמוחזקת בין הזין לשק האשכים,

היא מסוכנת במידה מסוימת

היא יכולה לגרום להריונות לא רצויים,

גם לשימוש בסמים,

או פעולות מסוכנות, כמו נהיגה לא זהירה בכבישים המהירים.

הוא משתלב בכל מיני מדעים

אבא שלי עובד בנמל

יש לי גיטרה עם ארבעה מיתרים

שני המיתרים המרכזיים נקרעו,

זה אחר זה

הלכתי לאיש הגדול,

אמרתי מה אני אעשה,

הגיטרה שלי קרועה

הוא יש לו אגו גדול,

הביט עליי ברוגז, הביא לי מיתרים

"מה אתה רוצה ממני?" אמר,

"אי-אפשר ככה,"

מתחתי את המיתרים על הגיטרה,

אפשר להסתדר איתם

ובאמת לא אכפת לי להתחתן אתך,

כאילו למה לא

את אחלה אישה בשבילי,

אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה,

משפחה, בית, ילדים, עבודה וכל העסק

סבתא שלך קוראת לי בכף הרגל,

במקום ביד,

ואומרת לך בשפה זרה

כנראה שזה משהו חיובי, עם עוקץ קטן,

אומרת בדרך אגב

יש לך תיאבון,

ולי יש חשק וכוח לספק את התיאבון

אבל אנחנו מבינים שאנחנו חולמים,

ואת מתחילה להתפרק,

לכעוס ולהתנהג בצורה חסרת הגיון,

ולי כבר לא אכפת

אני מחכה שהראש שלך יסתדר,

ואם לא יסתדר - אני הולך,

גם ככה בעצמך כבר לא תרצי.

>>>>>>>>>>>>>

אבל באמת בודהה היה אדם גדול,

איך שמסתכלים על זה,

למרות שאני חושד שרוב הסיפורים עליו מצוצים מהאצבע

הייתי רוצה ספר בו יש סיפורים על מעשיו, דבריו וחוכמתו של בודהה,

גם אם זה לא בדיוק אחד-לאחד,

אבל מעיד על השקפת העולם שיצר.

>>>>>>>>>>>>>>

>>>>>>>>>>>>>>>>>

<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<< <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<