פופאיי

עזוב אותי, גמד קטן ומעצבן

מלא ספקות, חרטות, רגשות אשמה,

שאתה מטיח בי

לא אלקה עצמי!

יש לך כיס קטן תפור בצורה מגושמת,

בצבע אדום על מכנסייך התכולים,

ובכיסך זה אוצרותיי

שאתה מונע ממני עם עיניים מלגלגות רעות,

ופה שמבזה ונוטע בי אשמה, חרטות, ספקות

מדוע תשקול חטאיי וחסדיי במאזניים,

זו נגד זו,

כרוכל פשוט ברחוב?

בוא ותהיה במקומי

עמוד במטבח הקטן,

לפני התנור הקטן,

ובכיור שהקטן שבמטבח הקטן,

עם המקרר הקטן,

ויש כאן גם מזווה קטן,

ועכשיו תנסה להכין ארוחה על השולחן הקטן,

ליד המיקרוגל הקטן (אין לו מקום אחר)

>>>>>>>>>>>>>>>>>

אין אפשרות לערוך ארוחה לעשרים איש

וגם בשביל לערוך לשניים, נתקלים בקשיים

אז אל תשפוט אותי לפני שתהיה בנעליי,

אני לא חייל שלך, ואני לא חייב לך דבר

אם אתה חכם ממני, זה לא אומר שאתה צודק ממני

גם שני טון זבל שוקל יותר מיהלום.

כשהגעתי לדירה לא היה מי שיפתח לי,

היא אמרה בדמעות

"אני פתחתי לך!"

אבל אתה השארת אותי בחוץ לילה שלם.

>>>>>>>>>>

כשנפלתי לא היה מי שירים אותי,

היא אמרה בדמעות

"אני הרמתי אותך!"

אבל אתה הפלת אותי.

>>>>>>>>>>

כשהייתי על סף מוות לא היה מי שיציל אותי,

היא אמרה בדמעות

"אני הצלתי אותך!"

אבל אתה ניסית קודם להרוג אותי.

"גרמניה אחרי המלחמה זה לא בן-אדם"

אמרה גברת לוין ושלפה שד

"תראה כמה הציצי שלי עגול, יפה ורך"

היא אמרה, ואני לשתי בו לבדוק את רכותו

"הוא העמיד להרבה גברים את הזין,

רק שתדע"

הנהנתי בהערכה מחודשת לשד

"והעיניים האלה..." היא הביטה בי

"גרמו להרבה גברים להסמיק, רק שתדע"

הבטתי לתוך עינייה בהערכה מחודשת

"ובתוך הקוס הזה השפריצו הרבה שפיך, רק שתדע,

רוצה לראות אותו?"

אין צורך

"חבל".

אני אוהב חמוצים, וחמוצים אוהבים אותי,

כי חמוצים זה הדבר, בעיקר כשהם חמוצים

זה כמו לקנות קופסת חמוצים, ולגלות בפנים חמוצים,

זה חמוץ!

אבל זה טעים

מלפפונים חמוצים הם מלפפונים משודרגים,

אבל הם חייבים להיות בשרניים,

ששומעים קראקק כשנוגסים,

וכשיש באמת מה ללעוס

זה הולך טוב עם טונה, ואפילו עם אורז

זה בריא לעיכול ונהדר לתזונה

חמוצים כל השנה!

בבוקר,

בלילה,

ו -

בצהריים

חמוצים זה טוב לעיניים

אוכלים אותם כל הזמן,

וכל היום שרים,

רק שרים, רק שרים, רק שרים, רק שרים...

אההההההה....

תפלצת כזאת משוגעת, אני לא ראיתי, לא ראיתי

מקשקשת בסנפירים כשמתחשק לה, 

לא כל יום אני מתעורר ככה,

לא שמעתי, לא ראיתי, את המין הנקבי הזה, לפני שנים,

הוא לא מוכר

הוא מסתובב לו חופשי ביערות הנגב, ולא מקשקש בזנב כשהוא רעב,

הוא לא אנושי!

יש לו ידיים ארוכות מדי, שיער פרוע מדי, עיניים יבשות מדי,

הוא לא מכאן!

אני מבקש שקט מהקהל, כן, ברור שזה לא ייתכן,

אבל גם אנחנו הלך-גל, ובאיזה יום אתה מתכוון להתעורר?

יש לו גדם חלוד וראש מסתובב, למין הנשי הזה,

אני לא מוצא אותו במגדיר הצמחים

אולי למישהו יש רעיון איך להכחיד אותו?

יש לו פה כמו לג'ורה

הוא מדבר חופשי על מה שהיה, על מה שיהיה,

על שם, על פה

אני לא צריך את זה, באמת!

כי ביום כזה... ובכן... הוא היה יכול להיות יפה!

אבל הוא מבקש רחמים, ממי, ממני!

כאילו אני מלאך מושיע לו

אבל לא, רבותיי, גבירותיי, איך זה ייתכן,

הלו רק לפני שנה האכלתי את הכלב!

אני מבקש שקט מהקהל, לא להתפרע,

רעש, המולה וצלצולים לא יביאו אותנו לשום-מקום

כאילו טוב לו... לא טוב לא, לא!

אז מה לעזאזל הוא מתקשר בשעה כל-כך מוקדמת?

הוא התנפח והתנפח כמו בלון נפוח,

מה יש לו?

אין לו עיניים לראות, אותי,

או אוזניים לשמוע, אותי,

אבל אני לא מוותרת על האיש שהוא היה,

אפילו שעכשיו הוא קטן כמו כדור טניס

חתכנו בו שנים, גרמנו לו לחתוך בעצמו,

אבל המשימה לא הושלמה

כל-כך הרבה בלונים גדולים לבנים עפים אל השמיים,

נלכדים בחבלי הכביסה, מסתננים לחלונות

יותר מדי בלונים לבנים מלאים כל טוב,

יותר מדי התרוממות רוח יש בקהל היום

כמה אנחנו פועלים עם אזמל וסכין לחתוך לאנשים בבשר,

לחתוך כל רגש של חזון ויופי, אהבה וחסד

הם יושבים מעשנים בפינות חשוכות,

מבשלים את המוח מול הטלוויזיה, מטומטמים גמורים,

הם מאמינים לשירים ברגש נאצל,

שמסתיר כל חופש בפלסטר צבעוני

נלכדים בעבודות וקשיי פרנסה, כל איש צריך לאכול,

נלכדים בבעיות נפשיות לכאורה, קל לגרום להם להאמין שהם פגומים

הכול יושב בתוכם כמו אוצר בכל רגע ורגע,

והם מתבוססים ברחמים עצמיים בבוץ שהם יוצרים לעצמם,

כי קל לנו למכור להם שהעולם קשה ועצוב,

ודברים בנאליים נראים להם כמו סוף העולם

יש פתרונות כל-כך קלים ופשוטים לכל בעיה ובעיה,

ממש כמו לבלוע כדור אקמול,

אבל אנחנו מסבכים ומסבכים להם את החיים,

"אתם צריכים לשרוד," אנחנו אומרים להם,

"אתם צריכים להיות חזקים,"

ורואים אותם נאבקים בשיניים בדברים שיכולנו לפתור להם ברגע.

הוא "סאאלף" את הזין שלו, ואני התחלתי מוצצת אותו

זה מוזר, זה היה בהתחלה כל-כך רך,

וכשאת מרגישה שהוא מתקשה לך בתוך הפה...

זו הרגשה טובה

אבל אני דווקא אוהבת לנשק אותו נשיקות קטנות לאורכו,

עם נגיעות לשון קטנות

הטעם החמוץ של הזיעה, והריח החריף של שיער הערווה,

זה מטמטם לי את המוח, כמו סמים

כשאני תופסת לו בביצים, אני מרגישה כמה הוא מתרגש,

הזין שלו ממש רוטט, כי הוא לא יכול להיות ביותר זקפה מזאת,

זה משגע לו את השכל, ואני אוהבת לשגע אותו ככה

הוא אוהב שאני משגעת אותו ככה, הוא קצת אוהב שליטה נשית,

אפילו שאני זו שיורדת.

גם אני בן-אדם כמו כולם, תתפלאו

גם אותי מנסים להרוג, גם לי יש שונאים,

אתם לא מתפלאים

שינה וקימה מתוך בערות מחשבה

כולם קופצים בראש כמו פופקורן

על כל פיפס עושים חגיגה בתוכניות הרדיו והטלוויזיה,

שחס-וחלילה הציבור לא יחשוב בעצמו

אני לא נהנה לכתוב את כל השטויות האלו,

אבל אין לי משהו יותר טוב לעשות

בטח שהיו רוצים לראות אותי מתחת לאדמה כדי שיוכלו לבכות עליי

למען האמת אני בכלל לא רוצה להיות כאן,

ואני לא אובדני ולא בדיכאון

טוב, נדבר על זה אחר-כך, היא אומרת,

עברו חמישים דקות

כבר עברו חמישים דקות?

איך הזמן עף כשנהנים

אין כמו לתת לקוסית עובדת ציבור,

לזיין לך את הנשמה ולהפשיט אותך מ-כל הגנה

זה זיון מוחי נפשי

הנשמה מגיעה לאורגזמה כל פעם מחדש,

האם גם הנשמה שלך, עובדת סוציאלית יקרה?

טוב, נדבר על זה אחר-כך, היא אומרת.