פופאיי

הילדון מאוד רצה לישון, אבל לא היה לו איפה.

אז הוא חיפש שמיכה לישון בה,

אבל כל השמיכות היו מלאות מיצי אהבה.

אז הוא חיפש קופסת נעליים לישון בה,

אבל כל קופסאות הנעליים היו מלאות נעליים.

אז הוא חיפש לב לישון בו,

אבל כל הלבבות היו מלאים אהבה.

>>>>>>>>>>>>>>

הילדון מצא שמיכה, ומילא אותה במיצי אהבה.

הילדון מצא קופסת נעליים, ומילא אותה בנעליים.

הילדון מצא לב, ומילא אותו באהבה.

>>>>>>>>>>>>>>>>

שמיכה, קופסת נעליים ולב, יצאו לחפש את הייעוד שלהם.

השמיכה מצאה ילד, ונתנה לו כסות כשהוא עושה אהבהבים.

קופסת הנעליים מצאה איש, ונתנה לו נעליים ללכת בדרכים.

הלב מצא גבר, ונתן לו אהבה לאהוב את כל הברואים. 

>>>>>>>>>>>>>

רק לאישה לא נשאר.

הלכה, הלכה, הלכה...

היה לה חלום בו היא נמצאת על הר גבוה שמשקיף למישור רחב מ-כל העברים. כל הגברים בעולם מנסים להגיע אליה ולטפס על ההר, כי היא נשארה האישה היחידה בעולם, והיא צעירה ויפה ובריאה, והם רוצים לזיין אותה. וההר חלקלק והם נופלים ארצה שוב ושוב, וחלקם אף שוברים עצמות, או נהרגים. היא לא פוחדת, כי היא יודעת שהם לא יכולים להגיע אליה. לכן היא מקנטרת אותם בקימורי גופה, מבליטה חזה חשוף, נוגעת בעצמה. לפתע ההר הופך נמוך יותר ויותר, כי הם חופרים בהר מלמטה עם בולדוזרים. ההר מתפורר וקורס תחתיו, לאט-לאט, והיא נאנקת באימה. היא כבר יכולה לראות את החיוכים שלהם, כל-כך הרבה גברים חרמנים. ואת העיניים הנוצצות הרעבות שלהם...

כשהיא התעוררה היא גילתה שהמיטה הפכה שטוחה, ומישהו מלקק לה את כף הרגל. היא הייתה עדיין סהרורית ומטושטשת, ולא התעוררה לגמרי, אבל רטיבות גדולה התפשטה בחלצייה. היא הניחה ששוב ישנה על מזרן שהניחה על הרצפה. היא קימרה את גבה אחורה, והבליטה את שדייה החשופים בעלות הפטמות הזקורות, המזמינות. הליקוקים היו מלאי תשוקה, היא הניחה שזה אחד מהגברים שהיא אירחה בלילה הקודם, והוא נשאר לישון, והחליט לפנק אותה בבוקר. היא לא ידעה מי זה, ולא זכרה, אבל זה לא היה משנה. הרי היא שתתה כל-כך הרבה... היא הניעה את כף רגלה על לשונו של הגבר ושיחקה בעצמה בעודה מפשילה מעט את התחתונים, שרק הן היו לגופה בלילות הקיץ החמים. מי שליקק לה את הרגל השמיע קולות הנאה, והחל לטפס בלשונו במעלה רגלה החשופה. אבל משהו היה קצת מוזר... הריח היה משונה... היא הסתכלה והשמיעה אנקת הפתעה בעודה מושכת אליה את רגלה. זה היה הכלב שלה, שעמד עם לשון משורבבת ופה מגחך, בעודו מכשכש בזנב, שמח על שהיא התעוררה. 

תזדיין איתי, היא ביקשה בדמעות.

אני מצטער, אני לא יכול, אמרתי וחיבקתי אותה.

למה? היא שאלה.

לא יודע, מיררתי בבכי, אני פשוט לא יכול.

טוב, אז נדבר אחרי זה, היא אמרה והלכה.

>>>>>>>>>>>>

ישבתי במטבח והסתכלתי על השעון הגדול,

היא תיקתק תיק-תק, תיק-תק

תיק-תק תעשה לאחותך, אמרתי בזעם,

ושברתי אותו לרסיסים,

עכשיו גם שעון אין לי.

>>>>>>>>>>>>>>

 פתחתי את החלון הגדול במרפסת,

הרוח נשבה,

כמו סוף והתחלה יחדיו.

הלוואי והייתי עציץ, אמרתי לירח.

הוא לא ענה.

סגרתי את החלון והשקתי את העציץ.

>>>>>>>>>>>>>>

ניגשתי לדלת ופתחתי אותה.

רציתי ללכת לאיזה-שהוא מקום,

אבל נזכרתי שאין לי לאן,

אז סגרתי את הדלת ונשארתי בפנים.

תענה לי,

אתה מרוח על המיטה עם לשונות ריח של זיעה,

וחולם על המחר ומקווה אל האתמול,

וחי את ההווה?

תענה לי,

ילדים קטנים קופצים לך מול המסך,

וטוענים שהם קוסיות,

ומנסים למכור לך סוכריות בזול?

תענה לי,

יש לך כלב בבית-קברות,

וציפורים בראש,

וחתול בבטן,

ועגבניות במקום עיניים?

הו, כמה הם דיברו, על המחר, על ההווה,

ילדים קטנים כבויי עיניים,

שלא יודעים בין ימין לשמאל,

ומתרגמים כל דבר לשפת הסרטים.

ילדה קטנה חולמת לתת לך פרחים.

היא תמיד רצתה לתת לך פרחים,

אדוומים, קוצניים.

ילדה קטנה אולי מחלקת פרחים לכל מי שמוצא חן בעינייה,

ויש לה אגרטלים שלמים.

העיניים שלה נוצצות ושפתיה מגירות ווזלין.

ילדה קטנה תעשה הכול בשביל לעשות, בשביל לעשות...

גם אם היא לא מבינה, גם אם זה שרמוטי מצידה.

מפשפשת בארנק ומוצאת שפתון מלפני שנים,

איך נפלו גיבורים...

וגיבורות התרסקו לכל הרוחות.

נעשה בדק בית ונראה מה נמצא,

ילדות קטנות עם פרחים,

שדים בלי עיניים,

גיבורות גדולות עם משקפיים,

ילדים כבויי עיניים,

ארגזים של תחמושת ועובדים סוציאלייים שניגבו לעבריינים את התחת,

את הכול נמצא, באריזה יפה, עם לבבות משוקולד,

נייר צלופן אדום וסרט סגול.

יושב לך על הנשמה כמו רימות בבשר,

ככה בונים חומה?

מה מתרחש בתוך הראשים המעוותים שלהם,

אלה שחושבים שהם מאוד חכמים...

הרגתם אותי... שבוע בלי פיצה

מילא שבוע בלי פיצה, אבל שבוע בלי קפה

מילא שבוע בלי קפה, אבל שבוע בלי סיגריות

הוא שם פחים ליד הדלת בגינה, כדי לאסוף מי גשמים

הוא קילף את כל עטיפות הממתקים

"גשם עומד לרדת," הוא אמר, והביט אל העננים,

"וגם ילדים יבואו, הרבה ילדים. אני אוהב ילדים,"

אז למה אתה מתקפל כמו מקופלת,

הממתק השוקולדי הזה

ארנבות רודפות אחריי, הוא אמר,

זה לא היה נורא, אם לא הייתי חרגול

- מילא היית חרגול, אבל אתה בן-אדם,

לא קל בכלל.