בני אדם (מעל גיל 18 חודשים), שימפנזים, פילים, דולפינים ועקעקים (סוג
של ציפור) כולם מזהים את עצמם במראה. חיות אחרות, כגון חזיר, יכולות להיעזר במראה
על מנת למצוא מזון בעוד חיות כמו דג-קרב סיאמי ובבון יחשבו כי השתקפותם היא פרט
אחר מאותו זן והזכרים אף יתקפו את השתקפותם מחשש לתחרות.
אז מדוע זאת בעצם? מדוע יש הבדל ביני לבין דג לבין רכס הר או סלע
דומם? הכיצד זה התכן שאני יכול לכתוב שורות אלו, להרהר בעצם החשיבה של עצמי, לפתח
מתמטיקה, לבנות כלים,לתכנן שנים לתוך העתיד, לפחד מדברים מופשטים או בדיוניים
לחלוטין בעוד פרה מפעילה מאמץ מיוחד רק לצורך העלאת גירה? מדוע המחשב שלי על כל
שבביו, חוטיו, הנחושת, הסיליקון והחשמל שלו שמסוגל לייצג את המילים הנ"ל על
המסך אינו מסוגל לשאול אותי שאלות על איך זה להיות בן אדם? למה כל שימפנזה או
קוף-על אחר שאי פעם למד שפת הסימנים והיה מסוגל להרכיב משפטים מורכבים, לבקש מזון,
לגדל חתול מחמד ואף להטיל אשמה על אותו חתול לא שאל אפילו פעם אחת את חוקריו אף
שאלה?
מכונות חושבות-
הסבא של מדעי-המחשב, אלן טיורינג (שהיה אחד משני המתמטיקאים
ההומוסקסואלים המפורסמים), ניסח פורמליזציה של רעיון החישוביות ושל מה זה אלגוריתם
באמצעות תיאור מתמטי של מכונה אבסטרקטית שהיום ידוע כ"מכונת טיורינג".
אז מה זו מכונת טיורינג? אחסוך מכם את הפורמליות המתמטית ואבקש מכם לדמיין מכונה
בעלת סרט לא-מוגבל המחולק לתאים,ראש המסוגל לקרוא ולכתוב סמלים מהסרט ולזוז ימינה
או שמאלה לפי סט נתון מראש של הוראות כאשר מצב המכונה בכל רגע נתון נרשם (לצורך
הסתכלות בסט הפעולות וביצוע הפעולה הבאה). טיורינג הראה באופן עצמאי (ובשיתוף עם
מתמטיקאי אחר בשם אלונזו צ'רץ' שהראה גם הוא תוצאות חשובות באופן עצמאי) מספר
תוצאות מעניינות, חשובות ועמוקות הנוגעות למכונות-טיורינג ולחישוביות עצמה. אחת
התוצאות המרכזיות ביותר אותן הוכיח טיורינג הייתה כי בעיית העצירה אינה ניתנת
לפיתרון.
לבעיית העצירה ניסוחים שונים רבים אך שקולים זה לזה ולכן אבחר בניסוח האינטואיטיבי
יותר בעיניי:
בהינתן תוכנת מחשב כלשהי וקלט כלשהו האם ניתן לקבוע אם התוכנה עוצרת עבור אותו קלט.
כלומר, האם אני יכול לדעת לכל חישוב שהוא בהינתן קלט (מספר,מחרוזות...) כלשהו האם
החישוב ייגמר בזמן סופי או ימשיך לנצח.
אתם מוזמנים לנסות ולחשוב בכוחות עצמכם האם התשובה היא כן או לא אך לצערנו ב1936
טיורינג הוכיח שבעיית העצירה לא-ניתנת לפיתרון, אי-אפשר לדעת.
אחסוך מכם את פרטי ההוכחה (למרות שהיא אינה ארוכה או מסובכת במיוחד ואף אשאיר זאת
כתרגיל נחמד בלוגיקה והתייחסות עצמית בדומה לפרדוקס השקרן למי שרוצה) אך אקדיש את
הזמן לדון בהשלכות שלה-
בעיית העצירה (שכבר הזכרתי אותה בקצרה בקטע "הפילוסופים החדשים והרנסאנס
השני") היא דוגמא בסיסית לפונקציה לא-חשיבה דהיינו, פונקציה שלא ניתן בעזרת
שום אלגוריתם להפיק תוצאה שלה עבור כל קלט*.
זו תוצאה מאד מפתיעה ולא אינטואיטיבית, קיימים מספרים שאין דרך לפרט כל ספרה שלהם
עד איזה דיוק שנרצה וקיימות פונקציות שלא ניתן לחשב את התוצאה שלהן עבור כל קלט
שנרצה ולמעשה ניתן גם להוכיח כי "רוב" (במובן המתמטי) הפונקציות
והמספרים אינם-חשיבים! האין זו הפתעה! אבל מה לכל זה ולקופים המזהים עצמם במראה?
"תזת צ'רץ'-טיורינג" הוא השם שניתן לניסוח של אלונזו צ'רץ' ואלן טיורינג
כי "כל החישובים הינם בעלי אופי דומה" כלומר, כי אין אף חישוב (במובן המסורתי
של חישוב) שניתן לביצוע אלגוריתמי שלא ניתן להגדיר עבורו מכונת טיורינג מתאימה שנותנת
כפלט את תוצאת החישוב הנ"ל או בניסוחה החזק יותר (ואתם תסלחו לי שאני נמנע
מפורמליות ומפשט לצורך ההסבר), כל הדברים שקולים מבחינה חישובית. זו כמובן אינה
הוכחה או עובדה (או ניתן להוכחה) אלא טיעון שנובע מאבחנה מאד פשוטה, במילים אחרות:
אין אף חישוב- חיבור,פירוק לגורמים,שורש,סינוס וכו', שמחשב יכול לבצע שאיני יכול לעשות
עם האצבעות שלי,חשבונייה,בדידים,חלוקי נחל וכו' בעזרת מתודה מתאימה.
טיורינג סבר (יחד עם רבים אחרים עד ימינו) כי המוח האנושי ניתן גם הוא להכללה
שכזאת וכי בעתיד גם החשיבה האנושית תתגלה כאלגוריתם או אוסף של אלגוריתמים, גם אם
מאד מסובכים, שניתנים לסימלוץ (משורש "סימולציה") ע"י
מכונת-טיורינג דהיינו, מחשב, ולמעשה ריי קורצוויל מנסה ליצור תודעה מסומלצת
ע"י מחשבים בימים אילו ממש בגוגל.
המוח לא-חשיב-
דיון על התודעה האנושית ותודעה בכלל מלווה את המין האנושי עוד מימיי
מצרים (וכנראה שעוד לפני כן), אך בשנים האחרונות הודות לקדמה הטכנולוגית
והתפתחויות במדעי המוח, הדיון התלהט מחדש כאשר כל צד חמוש בטיעונים חדשים שלא
התאפשרו בימיי קדם הודות לידע האנושי של המאה החדשה. שתי אפשרויות שצצות לרוב
בספרי מד"ב ובשנים האחרונות גם בחוגים המדעיים בהן אדון הן הרעיון של יצירת בינה-מלאכותית
ובפרט, בינה-מלאכותית-"חזקה" (כלומר, בינה-מלאכותית בעלת פרספציה,
רצונות וחוויות-עולם-סובייקטיביות,מה שלעיתים מכונות "קוואליה") והרעיון
של העלאת התודעה למחשב.
אני, בניגוד לטיורינג וקורצוויל, נוטה יותר לכיוון העמדה של רוג'ר פנרוז-
המוח (לפחות בחלקו) ובפרט פרספציה אינם-חשיבים. ראינו כבר כי קיימות במתמטיקה
פונקציות שאינן-חשיבות כלומר, שאף אלגוריתם אינו יכול להפיק את תוצאותיהן עבור כל
קלט שהוא, אז מדוע שלא תהיינה כאלו גם במציאות?
בפני עצמו זה כמובן טיעון חלש אז הנה כמה עדויות לכך שלפחות חלק מהפונקציות
הקוגניטיביות אינן אנאלוגיות לחלוטין לפעולות הניתנות להמרה בעזרת שערים לוגיים:
1)חישוב ויזואלי:
בני אדם ללא נזק מוחי ובעלי התפתחות תקינה יחסית מסוגלים לזהות בקלות עשרות ואף
מאות אלפי אובייקטים שונים אך ורק על ידי צורתם החיצונית. למעשה, היכולת של ילד בן
4 לזהות פרצופים ואובייקטים יומיומיים במדויק גבוהה בהרבה מאשר התוכנות המתקדמות
ביותר כיום שנועדו לעשות את אותו הדבר. המוח מזהה אובייקטים בעזרת סוג של חישוב
במקביל ומשווה אותם לתבניות שקיימות בזיכרון בשונה מאד ממעבר סדרתי (לחשב ולבדוק
"אחד אחד") שהמחשב עושה אחר פרמטרים מוגדרים מראש. מספיק שתתן לאחת
מתוכנות אילו אגרטל בצורת חתול (שגם ילד בן 3 היה מבין את הפאנץ' כמעט בן רגע) וכבר
תהיה צניחה משמעותית בדיוק. המוח איכשהו מבין את הכוונה גם כשיש קצת חופש צורני
ומקום לפרשנות.
המוח התפתח אבולוציונית לזיהוי מהיר של תבניות ויזואליות ותמונות כי בימי עבר
ההבדל בין שיח לנמר היה ההבדל בין חיים למוות.
2)גבול ברמרמן:
קרוי על שם המתמטיקאי והביופיסיקאי הנס ברמרמן, גבול ברמרמן הוא השם שניתן
למהירות החישוב המקסימלית האפשרית בעזרת מערכת של חומר. החישוב נובע מתורת היחסות
הפרטית ועקרון אי-הוודאות של הייזנברג וערכו בקירוב 1.36 כפול 10 בחזקת 50 (1 ו-50
אפסים אחריו) ביטים לשנייה לקילוגרם (מהירות האור בריבוע חלקי קבוע פלאנק). מה לזה
ולמוח? מאחר ויש מגבלה למספר פעולות החישוב האפשריות בשנייה ישנן פונקציות שאינן
אפשריות לחישוב בזמן סביר על ידי כוח-גס כלומר, שהזמן לחישוב הפונקציה אם נוקטים
בחישוב סדרתי ומנסים "אחד אחד" הוא בפירוש אינו פרקטי ולכן חישובן דורש
גישות אחרות. בעיות מסויימות כמו למשל זיהוי תבניות ויזואלי, עוברות
משמעותית את גבול ברמרמן ולמעשה אם נסתכל על העין האנושית ועל הרשתית בפרט נבחין
כי ישנם בסביבות מיליון תאים הרגישים לאור. מספיק שלכל תא היו רק שני מצבים (בפועל
כנראה יש הרבה יותר)- חש באור ולא-חש באור, מעבר סדרתי של כל הרשתית היה מצריך לעבד
למעלה מ10 בחזקת 300,000 ביטים של מידע (1 ו300,000 אפסים אחריו!). זה עובר את
גבול ברמרמן מאות אלפי מונים!
אך בפועל,בחיי היומיום, אנו מזהים ומבצעים החלטות ויזואליות מהירות פי מיליארדים
על מיליארדים ממספר זה ולכן לא ייתכן שהחישוב נעשה בצורה סדרתית ובהכרח אסטרטגיות
אחרות ננקטות ע"י המוח והעין.
3)אקראיות טהורה:
מאחר והמוח הוא מבנה פיזי גמיש בעל פעילויות חשמליות וכימיות, הוא חשוף
לשגיאות אקראיות ול"רעש" שנובע מתהליכים אנלוגיים:
(א)שני נוירונים לא קשורים יכולים להשפיע זה על זה בעזרת שדה חשמלי גם ללא קשר
ישיר ביניהם אלא לחלוטין מפוטנציאל חשמלי שכל אחד מהם "מפעיל" בתהליכים
בלתי-תלויים האחד בשני עם קבוצות נוירונים אחרות.
(ב)לפעמים נזק מוחי או מחסור זמני במשאבים (חלבון,חמצן וכו') מוביל לנקיטת קשרים
אלטרנטיביים בין נוירונים (טנטטיבית או תמידית) לצורך ביצוע משימה שבדרך כלל לא
לוקחת את ה"נתיב" הזה ומוציאה אותו לפועל ביעילות כמו הדרך המקורית
(ובמקרים נדירים כמו "תסמונת סוואנט" אף יותר טוב).
(ג)במוח קיימים סוג של תאים שנקראים "תאי גלייה" , מספרם גדול בהרבה
ממספר הנוירונים (בערך פי 10 עד 15) שבמשך שנים נחשבו כ"עמודים תומכים"
של המוח והעניקו לו יציבות מבנית אך בשנים האחרונות התגלה כי יש להם פונקציות רבות
אחרות כמו למשל ניקוי המוח מרעלנים,זיהוי קשרים בין נוירונים ותזוזה
למקומות שצריכים חיזוק מבני ועזרה בחישוב בפעולות קוגניטיביות כמו
הנוירונים עצמם! זה קצת כמו שמעטפת הפלסטיק של שבב במחשב תעזור לו לבצע חישובים!
כל אילו ואחרים משפיעים באופן אקטיבי ופסיבי כאחד על הקוגניציה והפרספציה ובאים
לידי ביטוי בחוויית-העולם ובקבלת ההחלטות שלנו אך לא נראה סביר שמשהו מהם ניתן לסימלוץ
בצורה דיגיטלית שהרי אילו תהליכים אקראיים פיזיים וכיום לא ברור בכלל אם
מתמטית ניתן להגדיר פונקציות המפגינות אקראיות אמיתית ולמעשה זו שאלה פתוחה
במתמטיקה,מדעי-המחשב וקריפטוגרפיה (נושא קשור הוא "פונקציות
חד-כיווניות").
המוח משתמש בשגיאות אקראיות כחלק מהקוגניציה שלו.
4)בני אדם פותרים בעיות לא-חשיבות כל הזמן:
זה אולי הטיעון החלש ביותר מבין הנ"ל וישנה מעט הגזמה בצירוף המילים "כל
הזמן" אך זו נקודה שלטעמי כן שווה לתהות על טיבה.
בני אדם יוצרים מתמטיקה ולוגיקה ומסיקים מסקנות ע"י הצטברויות סטטיסטיות גם
כאשר אילו אינן בהכרח מראות קשר סיבתי מובן מאליו (במובן ההסתברותי) ויכולים
להוכיח טיעונים כמו "בעיית העצירה" עצמה שהזכרתי קודם לכן ו"משפטי
אי-השלמות" שמדברים על עצם היכולות להוכיח דברים. בני אדם הגדירו אקסיומות על
אינסוף ויכולים לבצע חישובים ולהוכיח משפטים על אינסופים מגדלים שונים
(לקריאה נוספת ראו "תורת הקבוצות") ולמעשה הודות לטריקים ושיטות
אינטליגנטיות ששאולות ממגוון תחומים שונים בני אדם הצליחו לחשב פונקציות לא-חשיבות
ומספרים לא-חשיבים! עד גדלים מסויימים ועם הגבלות ספציפיות אנו מסוגלים לדעת האם
תוכנה מסויימת עוצרת, אנו יודעים ערכים ספציפיים של פונקצית "הבונה
העסוק" (דוגמא מפורסמת לפונקציה לא-חשיבה) והוכחנו משפטים על הערכים שאנו לא
יודעים לחשב, חישבנו כמה ספרות של "קבוע אומגה של צ'ייטין" (עוד דוגמא
למספר לא-חשיב מפורסם) ועוד דוגמאות רבות אחרות. בוודאי שלא הפרנו את ההוכחות של
עצמנו, לא מצאנו אף אלגוריתם שיכול לקבוע כל ספרה וכל ערך של הפונ' הלא-חשיבות
שהזכרתי עד איזה דיוק שנרצה (שהרי כפי שהוכחנו, אלגוריתם שכזה לא קיים) אבל על ידי
שימוש בטריקים מחוכמים השונים זה מזה הצלחנו כל פעם למצוא כמה תוצאות ספציפיות
וכשאילו הפסיקו לעבוד מצאנו טריקים נבונים אחרים שהתאימו יותר לתנאים הספציפיים
החדשים.
כל הנקודות שציינתי כאן (והן אינן היחידות) מביאות אותי להאמין כי המוח אינו-חשיב,
לפחות חלק מן הפעולות הקוגניטיביות אינן שקולות למכונת-טיורינג ולכן אינן ניתנות
לסימלוץ על ידי מחשב סטנדרטי.
אבל מה בנוגע למחשב לא-סטנדרטי?
קוואנטים להצלה-
אחד הרעיונות הפופולריים ביותר בשנים האחרונות בתחום המחשבים
והטכנולוגיה, יחד עם ננוטכנולוגיה, הוא הרעיון של "מחשוב קוואנטי".
"מחשב קוואנטי" הוא מערכת חישוב תיאורטית (למרות שכבר קיימות חברות
המתעסקות עם הנושא ובונות לפחות את הארכיטקטורה הבסיסית של מחשוב קוואנטי ולמעשה גוגל
עובדים כיום על מיקסום של טכנולוגיות חישוב קוואנטי קיימות) המנצלת תופעות
קוואנטיות של חלקיקים בפרט אי-וודאות (שהזכרתי בקצרה קודם לכן) וסופרפוזיציה.
בשונה מאובייקטים יומיומיים, חלקיק (אלקטרון לצורך העניין) אינו נמצא במצב
(מיקום,תנע,ספין-תכונה של חלקיקים) מוגדר עד אשר אנו מבצעים מדידה על מנת לדעת
באיזה מצב הוא נמצא.
איך זה רלוונטי לנו לצורכי חישוב?
"ביט" של מחשב סטנדרטי יכול להימצא בכל רגע נתון בשני מצבים בלבד, 0 או
1.
"קיוביט" (קיצור של "ביט קוואנטי") לעומת זאת יכול להיות
בערבוב של מצבים ולא בהכרח רק ב0 או 1 עד רגע המדידה (לאחר המדידה הוא כן
ימצא במצב אחד בלבד).
למעשה בעוד שני ביטים של מידע יכולים לייצג את המצבים:
00
01
10
11
קיוביט אחד בלבד מספיק לייצג חישוב המערב את המצבים הנ"ל!
באופן דומה שני קיוביטים מספיקים בכדי לייצג את כל המצבים האפשריים של ארבעה ביטים
"קלאסיים", שלושה קיוביטים מספיקים בכדי לייצג את כל המצבים האפשריים של
שמונה ביטים קלאסיים ובאופן כללי "איקס" (מספר כלשהו) של קיוביטים
מספיקים בכדי לייצג את כל המצבים האפשריים של 2 בחזקת "איקס" ביטים קלאסיים!
זוכרים את תזת-צ'רץ'-טיורינג? קיימת טענה חזקה אף יותר בשם "עקרון
צ'רץ'-טיורינג-דוייטץ' " הגורסת כי מחשב קוואנטי אוניברסאלי (כזה המסוגל
להריץ כל אלגוריתם במובנים שתיארתי בתחילתו של קטע זה) מסוגל לסמלץ כל תהליך
פיזיקלי.
מה לכל זה ולתודעה האנושית?
מחשב קוואנטי בעל 266 קיוביטים מסוגל לייצג חישובים של בקירוב 2 בחזקת 266 ביטים
קלאסיים שזה בקירוב 10 בחזקת 79 (1 ו79 אפסים אחריו). מה שמיוחד במספר זה הוא שזה
בקירוב מספר האטומים ביקום הנראה ולכן מחשב קוואנטי בן 266 קיוביטים מסוגל
לסמלץ את כל היקום!
אבל מאחר ומוח אנושי גם הוא נמצא ביקום ומורכב מאטומים בפרט הוא יהיה ניתן לסימלוץ
גם כן, לא? אעשה עצירה קטנה על מנת לתת מספר הגדרות קצרות בשביל ההמשך:
"פאנפסייכיזם חלש"= התפיסה ש"תודעה" היא איזושהי תכונה
בסיסית של היקום בדומה למסה,מטען חשמלי וספין.
"פאנפסייכיזם חזק"= התפיסה כי לכל דבר יש תודעה, מבני אדם ועד
חלקיקים.
"פאנפרוטופסייכיזם"= התפיסה כי ישנם אובייקטים ספציפיים בעלי
"קדם-תודעה" שרק הם מסוגלים לגרום לתודעה.
"הילופתיזם"= תפיסה הגורסת כי תכונות של חומר הן שגורמות לתודעה
ולכן יצירת תודעה אפשרית לא בהכרח בעזרת חומר כמו רקמות מוח.
ישנן ווריאציות רבות להגדרה של פאנפסייכיזם אך בקטע זה אדון בגישה הנמצאת
בין פאנפסייכיזם חלש להילופתיזם ולשם קיצור, בכל התייחסות עתידית אכתוב בפשטות
"פאנפסייכיזם". נסתכל על הנגזר מתפיסה פאנפסייכיסטית בצורה הבאה:
בהנחה כי פאנפסייכיזם נכון (באיזושהי צורה) ו"תודעה" היא אכן תכונה אינהרנטית
של חומר, ניתן לחשוב על שדה פיסיקלי (בדומה לשדה החשמלי המתאר מטען ושדה היגס
המתאר מסה) היכול לתאר כל צורה אפשרית של תודעה שתתכן. אם שדה שכזה קיים אזי כי
בהינתן הכלים המתאימים נוכל לסמלץ תודעה של כל אדם בין אם חי,מת או עדיין לא נולד.
אם עבור מי מכם הנ"ל בכל זאת לא נראה כנגזר מתפיסה פאנפסייכיסטית על אחת
מצורותיה אטבע מושג חדש כאשר שוב, לשם התייחסות עתידית, אתייחס אליו בקצרה כאל
"פאנפסייכיזם":
"פאנפסייכיזם סימולאקרי"= התפיסה כי קיים שדה פיזיקלי (באנאלוגיה לשדה
חשמלי ודומיו), המתאר כל חווית-עולם אפשרית.
פאנפסייכיזם, בעיניי, הוא אבסורד.
הידע שלנו היום בנוגע למוח הוא כזה שמבהיר כי המוח הוא אוסף של נוירונים, לא יותר
ולא פחות.
הראיות כיום מצטברות לכך שאין איזור יחיד במוח האחראי על יצירת תודעה מהמידע הנקלט
בחושים אלא שהיא תופעת לוואי הנגרמת מאינטגרציה של מעברי המידע המהירים בין
הנוירונים.
הגישה הפאנפסייכיסטית לעומת זאת מתארת יקום בו תודעה היא עובדה, תכונה של חומר כמו
מסה. ביקום בו תודעה היא חלק אינטגרלי מהקיום, סוג של אקסיומה בעלת מקום מיוחד
בחוקי הטבע, אין מקום ל"תופעת לוואי" כפי שמצטייר בתחום מדעי המוח בשנים
האחרונות שהרי התודעה קיימת לנצח (והתקיימה מראשית היקום) בשדה.
אם מישהו היה אומר לכם שכל הפרספציה שלכם התקיימה ותתקיים תמיד ביקום הודות לשדה
פיסיקלי, לא הייתם פוסלים אותו על הסף כהוזה או כעוסק בניו-אייג' על סוגיו? זה
כמובן אינו טיעון מספק בכדי לפסול פאנפסייכיזם לחלוטין (שהרי מאחר ודבר מה נשמע
כאבסורדי אין זה אומר שאינו נכון) ולכן אתמקד בכך שהראיות כיום מצטברות נגד תפיסה
זו ובדדוקציה נוספת שאציין בהמשך.
אז מה בנוגע למחשב הקוואנטי שלנו? אם עקרון צ'רץ'-טיורינג-דוייטץ'
נכון ומחשב קוואנטי בן מספיק קיוביטים אכן יכול לסמלץ כל תהלך פיסיקלי ואכן נתכנת
מחשב מופלא שכזה לסמלץ מוח אנושי, מה נקבל?
אריץ את הניסוי על עצמי- המחשב ידמה כל תהליך פיסיקלי במוח שלי מהתהליכים
הלא-מודעים כגון מעבר מידע בין נוירונים וחילוף חומרים ועד תהליכים מודעים כמו
תכנון תנועה, כישוריי הבנת הנקרא וחשבון. המחשב ידבר כמוני (נוסח ואינטונציה),
יהיה באותן דעות כשלי ויענה תשובות שהיה מצופה ממני לענות (בהנחה שהייתי באותן
נקודות ציון בחלל פיזי כמו המחשב. זו נקודה חשובה שקשורה לדדוקציה הנוספת שהזכרתי
קודם לכן ואחזור אליה בקרוב) אילו אני הייתי נשאל את אותן השאלות. כשישאל האם הוא
מודע לעצמו מה יענה המחשב? "בוודאי שכן!" שהרי אני מודע בעצמי.
אילו הדוגלים בהעלאת התודעה שלהם למחשב מאמינים כי הודות ל"העלאה" שכזאת
יוכלו לחיות לנצח וירטואלית בתוך המחשב אך מדוע שקיום של מחשב המסמלץ תודעה של אדם
יוכל להקנות תחלופה למוח הפיזי כמקום האחסון של התודעה? והנה הנקודה החשובה, מהגדרה
אני לא יכול להיות עצמי בתור המחשב שהרי אנחנו לא מאחסנים את אותו החלל באותו הזמן
עבור כל רגע נתון (גם אם הדעות שלנו היו זהות אילו היו מחליפים בינינו). מהגדרה
אני תמיד עצמי והסימלוץ שלי הוא תמיד סימלוץ ממוחשב ואנו לעולם לא חולקים לפחות את
אותן קוארדינטות 4-ממדיות (חלל וזמן) ולכן בהכרח לא את אותה נקודת המבט על העולם
הן מילולית ומאחר והצורה בה אנו קולטים בחושינו לא תהיה זהה (שהרי אור וצליל לא
יגיעו אלינו מזוויות זהות עקב הבדלים במיקום) הן פיגורטיבית שהרי נגבש השקפה נפרדת
במקצת עבור כל רגע נתון שוב,הודות לאי-שיתוף של מיקום חללי וטמפורלי וכנראה שגם
לעולם לא דברים כגון הרכב בסיסי/הרכב כימי שאמנם נראים טריוויאליים אך בסופו של
יום תורמים להגדרה של למה אני אני. אילו פאנפסייכיזם נכון ואכן היה מתאפשר סימלוץ
שכזה המשמעות הייתה שאם לאחר הסימלוץ היו יורים בי למוות של הגוף הפיזי הייתי
ממשיך לחוות את העולם בחושיי אוטומטית מנקודת המבט של המחשב (שהרי הקיום של חווית
העולם שלי הוא יחיד בשדה הפאנפסייכיסטי). אם לפי תפיסתי סימלוץ של התודעה אינו
מתאפשר אז מה למעשה כן מסומלץ? טוב, התהליכים הכימיים והפיסיקליים שמתרחשים במוח
שלי מרמת ההתנהגות של אטומים ועד בסופו של דבר לאישיות שלי ולמה שמבדיל אותי
מאנשים אחרים אילו היו מפשיטים אותנו מגופינו. העסקתי את עצמי עם מחשבות אילו הרבה
זמן, שפאנפסייכיזם הוא אבסורדי ושהעלאה לא אפשרית מהגדרה אך פעם אחת כשעסקתי
בהרהורים מעיין אילו הבנתי דבר מה שגרם לי לדיסוננס עד היום - אם סימלוץ אכן לא
אפשרי, והמחשב יסמלץ את האישיות שלי אך לא את התודעה זה אומר שמה
שיוצא דופן הוא המוח עצמו,הרקמות, שהרי הן ההבדל המהותי היחיד (בניגוד לתפיסה
הילופתיסטית) שמונע מהתודעה להיות לא מעבר לתוכנה שניתן להריץ על מחשב. כאילו
שהמוח הוא מן סוג של "בשר קסום" המסוגל להכיל (ואולי גם היחיד שיכול
להפיק) תודעה באופן בלעדי. ואז זה הכה בי- "אני מאמין בנשמות".
בשר קסום-
כשאני אומר שאני מאמין ב"נשמות" אני כמובן לא מתכוון לנשמה
כפי שרוב האנשים מתכוונים.
אני לא חושב שרק מאחר והרעיון של סימלוץ התודעה בעזרת מחשב מצטייר כלא-סביר וכעומד
בסתירה להגדרות האנושיות שלנו של מה זה להיות (הוויה באופן כללי) זה אומר שיש
מעיין רוח-רפאים או אנרגיה סמויה שמרחפת בתוכנו ומחכה להשתחרר כשהגוף הפיזי מסיים
את תפקידו.
נשמה היא בהגדרתה המשך מטאפיזי של האני, חלק מאיתנו שאינו מתבטא בשום מאפיין גשמי.
אם אכן חווית-העולם של להיות עצמי לעולם לא תוכל "לעבור מקום" זה אומר
שהמוח עצמו,הרקמות, הוא הדבר החשוב. כאילו שעל המוח של כל אחד מאיתנו יש
מספר-סידורי או מעיין סמן מטאפיזי שמצביע תמיד מחווית-העולם של להיות אתה על המוח
שלך, כמו סוג של "מלאך שומר" שמוודא שהתודעה שלך תמיד נשארת במקום אחד.
המסקנה הזאת מרגישה פרדוקסלית או לכל הפחות שגויה.
הכיצד זה ייתכן שבניסיון שלנו להתרחק מפאנפסייכיזם וממסקנות אבסורדיות כגון קיום
תודעה זהה במקביל, קיום לא-רציף של תודעה ואחרים הגענו למסקנה אבסורדית לא פחות?
ומדוע שדווקא אובייקטים פיסיקליים בעלי תודעה (מכל רמה שהיא) כגון בני
אדם,קופים,עקעקים ואיגואנות ישמרו על ייחודיות אינהרנטית ההופכת אותם ליחידם במינם
בעוד שאובייקטים כגון ספות,כסאות,נהרות ואטומי מימן יהיו ניתנים להחלפה זה בזה בלי
אבחנה? האם היקום הוא ביוצנטרי ותודעות הינן נקודות קבועות שיוצרות את המציאות ולא
להיפך? דרך אחת להפריך את הביוצנטריות היא לחשוב שסמן מטאפיזי שכזה קיים על כל
פיסת חומר ולמעשה שני אטומי מימן אינם זהים ואינם ניתנים להחלפה (אולי באמת מאחר
ואינם מתקיימים לעולם באותן נקודות ציון בחלל ובזמן) אך המסקנה מכאן אבסורדית עוד
יותר; אמנם היקום אינו ביוצנטרי אך אין
זה המוח ש"קסום" אלא כל חומר באשר הוא.
כשאני משתמש במילה קסום אני מתכוון לדבר מה שאינו ניתן לבדיקה אמפירית. החיתוך בין
הקבוצות מה ש"קסום" לאמפיריציזם הינו ריק.
גישה זו עוד פחות מתיישבת על הדעת ולכן רצוי כי נחפש פתרונות פשוטים יותר עוד
בשלבים מוקדמים מזה, אולי טעינו באחת או יותר מההנחות שלנו:
(1)אין תודעות:
בקצרה וכאשר אנו שומרים על פשטות מירבית, ההגדרה של תודעה היא המצב של הכרה
באובייקטים חיצוניים ופנימיים וההבדלה בין עולמות אילו (הפנימי והחיצוני).
אם ננקוט בגישה רדוקציוניסטית, המוח הוא מערכת של נוירונים עם קשרים אלקטרוכימיים
ביניהם.
אולי הכרה שכזאת כפי שתיארנו כלל אינה קיימת ואנו ,כאוסף של נוירונים המתקשרים זה
עם זה במוח שלנו, רק יוצרים מעיין סיפור פנימי של להיות "עצמנו" בכל רגע
נתון רק כאשר קבוצת נוירונים אחת מעבירה מידע אל קבוצה אחרת לצורך תכנון עתידי (גם
אם מיידי) של פעולה לצורכי הישרדות גם אם כיום במאה המודרנית הקשר ההישרדותי
היטשטש או עבר מוטציה מבחינת המטרות שלנו כאורגניזם. הגישה המטריאליסטית הזו נוחה
ומפשטת את ההבנה שלנו את עצמנו להבנה של תהליכים מכאניים אך מספיק ותשנו בכל מקום
בקטע זה בו רשומה המילה "תודעה" למילה
"חוויה"/"חווית-עולם"/"פרספציה" ונגיע שוב לאותה
מסקנה אבסורדית- אם החוויה אינה ניתנת לסימלוץ בהכרח רק כל מוח ספציפי יכול
באופן בלעדי לאכלס חוויה ספציפית. ולכן לא הצלחנו להתיר את הבעיה. אחד יוכל
לטעון כי אולי אין גם חוויה אך אם זה המקרה דבר מכל זה אינו משנה (או אמיתי בשום
מובן) והדיון מסתיים כאן.
(2)לא ניתן לסמלץ חוויה אנושית בפרט או ביולוגית בכלל:
אפשרות נוספת להיכן קיים כשל בהנחות שלנו היא כי בדומה למחשב קלאסי,
גם מחשב קוואנטי אינו יכול לסמלץ חווית-עולם. גישה זו ניתן לחלק לשתי תת-אפשרויות:
א) עקרון צ'רץ'-טיורינג-דוייטץ' שגוי: קיימים תהליכים פיסיקליים שלא ניתנים
לסימלוץ על ידי אף מחשב קוואנטי גם בהינתן מספיק קיוביטים, אולי כתוצאה מהצטברות
של רעש קוואנטי כאשר מגיעים לסדרי גודל מסויימים או מתופעות פיזיקליות שאנו כרגע
אינם מודעים לקיומן.
ב)חווית-עולם אינה תופעה פיזית: מבין כל הדברים שציינתי עד עתה זו אולי האפשרות
המבטיחה ביותר. איני מתכוון כאן שחווית-עולם היא משהו הקיים מחוץ ליקום (למרות
שרבים יטענו כי זו גם אופציה) אלא שבדומה לגישה המטריאליסטית שנקטנו בה בנקודה (1),
הקשר בין הנוירונים הוא זה שיוצר את הסנסציה של חווית-עולם שהרי הנוירונים מעבירים
מידע מהאחד לשני ומתרגמים את הקלטים הסנסוריים מהעולם החיצון לתבניות אלקטרוכימיות
ובשום שלב אין מעבר של חומר שהוא עצמו חווית-העולם. החוויה של להיות
"עצמי" היא למעשה החוויה של להיות רשת של נוירונים והשאלה של "איך
זה להיות בן אדם?" היא למעשה כמו לשאול "איך זה להיות חיישן?" ורק
אנחנו, הנוירונים עצמם, הם אילו שבכלל מקנים לכך איזושהי משמעות מלכתחילה כחלק
ממעבר מידע אלקטרוכימי.
(3)לא ניתן לבנות מחשב קוואנטי:
מעבר לכך שכיום כבר נעשו צעדים ראשונים ליצירת מחשבים קוואנטים וליישום
של חישוב קוואנטי בצורות שונות, גם אם מחשב קוואנטי אינו ניתן לבנייה (או לפחות,
אם קיימת מגבלה מסויימת על כמות הקיוביטים האפשרית בגלל רעש קוואנטי או תופעות
פיזיקליות אחרות) זה עדיין אינו פותר את הבעיה שלנו. אמנם לעולם נגיע למצב של אכן
לבדוק קיום מקביל של יצור חי והכפיל המסומלץ שלו אבל אי-קיום מיחשוב קוואנטי מספק
אינו שופך אור חדש על הבעיה ומשאיר אותנו עם אותה השאלה- מדוע חווית-העולם אינה
מסוגלת "לעזוב" את המוח ו"לעבור מקום"?
(4)פאנפרוטופסייכיזם נכון:
אולי פאנפסייכיזם (חלש/סימולאקרי/ווריאציה אחרת) אינו נכון אבל פאנפרוטופסייכיזם
כן. אולי הגישה המטריאליסטית כפי שהוצגה ב(1) ו-(2)ב) נכונה ואנו
אכן סוג של אוטומטים שתחושת חווית-העולם שלנו היא לא מעבר לצורה היחידה בה רשת
נוירונים מתקיימת ומעבירה מידע אבל הנוירונים הם בדיוק החומר שבסידור הנכון נותן
את האפשרות לחוויות סנסוריות סובייקטיביות ואולי זה בדיוק למה לא חזינו במוחות
שצצו ספונטנית מסידורי חומר אקראיים כמו ענני גז קוסמיים וגלקסיות במשך מיליארדי
שנים (רעיון דומה נקרא "מוחות בולצמן") שהרי אף לא אחד מאילו הוא
נוירון, התנאי המקדים לתודעה אם אנו נוקטים בגישה פאנפרוטופסייכיסטית. העניין הוא
שאם פאנפרוטופסייכיזם נכון אזי רק המוח יכול להפיק חווית-עולם מאחר והוא בנוי
מנוירונים שהרי הם התנאי המקדים לתודעה ולכן אנו חוזרים לבעיה המקורית, המוח הוא
"בשר קסום" שמכיל באופן בלעדי את האפשרות להכיל תודעה (ואף היחיד שיכול
להפיק אותה) ובהכרח הילופתיזם לא נכון.
גם ניסיון לנסות ולפסול כמה מהנחות היסוד שלנו אינו צלח, נדמה כאילו
הבחירה היא בין להאמין ב"שדה קסום של נשמות" שמהווה מעיין "עולם
הבא" לבין "נשמות מיוחדות" שבכל רגע נתון משגיח עליהן "מלאך
שומר" אבל אולי העניין פשוט משנדמה לנו.
הניסיון המבטיח ביותר שלנו עד כה ליישב את הטענה כי אם חווית-העולם של מוח ספציפי
לא ניתנת לסימלוץ אזי המוח הוא אובייקט מיוחד (באיזשהו מובן מטאפיזי) הוא (2)ב),
חווית-עולם הינה הצורה בה רשת נוירונים מתקיימת ולא תופעה פיזית. אקח את הטיעון
הזה שלב אחד קדימה; בדומה לטיעון כי מהגדרה אני
והסימלוץ שלי לא מאכלסים את אותו החלל באותו הזמן עבור כל רגע נתון ולכן לא יכולים
בהכרח לעבור חוויה זהה באופן סימולטני, נוכל לחזק את (2)ב) בכך שנסכים כי
לא רק שחווית-העולם היא הקיום של רשת נוירונים המעבירים ביניהם מידע אלא באופן
כללי חוות-העולם היא המוח עצמו! המבנה הפיזי הוא החוויה ובשונה
מסלע,מקלדת או כסא, הקיום של מוח הוא חווית-עולם! ולכן בהכרח מהגדרה לא
נוכל להחליף מוח ספציפי בסימלוץ ממוחשב בדיוק כפי שאם אקנה כסא חדש
הוא אינו הכסא הספציפי שאני יושב עליו ברגעים אילו גם
אם הם זהים בכל מובן.
סיכום-
בפירוש פשטנו את הבעיה על ידי רדוקציה להגדרות ולינגוויסטיקה אבל עולות בעיות
חדשות שהן למעשה ווריאציה של הבעיה הקודמת; מדוע הקיום דווקא של מוח הוא חווית-עולם? האם היקום כן
ביוצנטרי או שפאנפסייכיזם חזק נכון ולכל דבר יש צורה מסויימת של
חווית-עולם? אם שני אטומי מימן כן ניתנים להחלפה אולי גם המוח כן
וחווית-העולם האישית של כל מוח ספציפי כן יכולה להיות מסומלצת ופאנפסייכיזם
(חלש/סימולאקרי) נכון? לא יכול להיות שכל האפשרויות שהועלו בקטע זה נכונות
(אבל כן יכול להיות שכולן שגויות). אילו שאלות קשות ומחקרים עתידיים במדעי המוח,
מדעי המחשב ופיסיקה יכולים לשפוך קצת אור על לפחות חלק מהאספקטים שהועלו כן אך יש
סיבה שהבעיה של "כיצד המבנה הפיזי של המוח יוצר חוויות סובייקטיביות?"
מכונה גם "הבעיה הקשה של התודעה" היא קשה, לא ברור כלל שבכלל ניתן לפתור
אותה אי פעם ללא קשר להבנה שלנו את המוח, אלגוריתמיקה ומכאניקת קוואנטים. גם אם כל
"בעיה קלה" של התודעה תיפתר ועבור כל פונקציה קוגניטיבית יוכלו להצביע
על איזור במוח ורשימת תהליכים שיוצרים אותה אין זה מסביר אף לא קצת את הבעיה הקשה
שכן היא נובעת מחוסר היכולת שלנו בו-בזמן גם להגדיר את העולם באיזושהי צורה
משמעותית וגם לחוות אותו, אולי כתוצר של משפטי אי-השלמות של גדל; במערכת
הלוגית של להיות מוח אין לנו כיצד להוכיח את קיום חווית-העולם שלנו עצמנו
(ה"שלנו" מטעה כאן שהרי כפי שטענו קודם לכן אנחנו חווית-העולם).
זה גם בדיוק השורש של בעיה קשה נוספת, "הבעיה של מוחות אחרים". מניין לי
כי כל שאר האנשים אינם סוג של "זומבים"; מכונות אורגניות או "רובוטים לחים" כפי שניסחו זאת
'דילברט' (מהקומיקס 'דילברט') והפילוסוף דניאל דנט, שרק מתנהגים בצורה
"מודעת" כאילו הם אכן חווים מידע סנסורי באיזושהי צורה סובייקטיבית אך
הם למעשה אוטומטיים לחלוטין? זה הוא השורש הסוליפסיסטי של הקיום; אני יכול להעיד רק על הקיום של עצמי (או בהקשר הנוכחי, לפחות רק
על חווית-העולם של להיות אני). אם יציעו לכם סימלוץ שכזה בתור דרך לחיות לנצח,
הייתם משלמים על זה? מה אם כדי לבצע את הסימלוץ היו צריכים להרוס את המוח הפיזי
שלכם,את הבשר (כדי להגיע לרזולוציה מקסימלית של החיבור בין הנוירונים והסינפסות)?
ריי קורצוויל שהזכרתי קודם לכן טוען בעד סימלוץ שבלאו הכי לא ניתן לדעת האם
חווית-עולם קיימת עבור אף אחד אחר מהטבע הסוליפסיסטי של התודעה (שהרי כולנו לבד
בראש של עצמנו). זה כמובן טיעון חלש מצידו שהרי אינו מחזק את נכונות סימלוץ החוויה
כחוויה המקורית ואינו משכנע מדוע סימלוץ שכזה כדאי, בפרט לא אם חיי אדם תלויים
בכך. אנו עלולים להכחיד עצמנו בהתאבדות מבחירה על מנת לנסות לסמלץ את עצמנו
אך למעשה נחליף את כל העולם ב"זומבים" רובוטיים שעושים מניפולציית
לסמלים לוגיים דרך שבבי המחשב (או חומרה אנלוגית אם יתגלה שכזאת הכרחית על מנת
לבצע סימלוץ). זה מדהים לחשוב שהדבר האינטואיטיבי לנו ביותר, להיות עצמנו, הוא
באופן פרדוקסלי כה בלתי-חדיר לאף כלי שיצרנו עד היום וסיכויי טוב שגם יישאר כזה
לכל כלי שניצור בעתיד, "הבעיה הקשה" כאן כדי להישאר אבל כנראה שהכל פשוט
נובע מהגדרה. בין אם אתם מאמינים באיזושהי ווריאציה של אחת מהגישות הנ"ל,
נשמות או משהו שונה לחלוטין, המוח הוא ללא ספק (פיגורטיבית) סוג של בשר קסום גם אם
בסופו של יום היקום לא סובב סביבו.
לקריאה נוספת-
הדגמה של מכונת טיורינג
מכונת טיורינג
בעיית העצירה
מספרים לא
חשיבים
קבוע צ'ייטין
ריי
קורצוויל מנסה ליצור תודעה ממוחשבת
הוכחה
בעזרת מחשב שארוכה יותר מכל וויקיפדיה
המוח
לא-חשיב
מוחות,עיניים,מחשבים
גבול ברמרמן ו-בעיות
טראנסחשיבות
תזת
צ'רץ'-טיורינג
עקרון
צ'רץ'-טיורינג-דוייטץ'
פאנפסייכיזם
הילופתיזם
על
תודעה #1
על
תודעה #2
תודעה
נטורליזם ביולוגי
נוירולוגיה
ובחירה חופשית
משפטי
אי-השלמות של גדל
הבעיה הקשה של
התודעה
הבעיה של מוחות
אחרים
זומבים פילוסופיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Simulacra